אני בקשר טוב עם מיכאל (מיקי) מירו – עורך חדשות ברשת ב' ועורך התכנית השבועית "שעת חברה".
עכשיו רוצים לקצץ את התכנית שלו – למה?
העיתונאי מיכאל מירו איפשר בתוכניתו השבועית שידור ישיר של טקס עמותת אומ"ץ וביקורת על אולמרט. המנכ"ל שקלאר ננזף על-ידי מזכיר הממשלה עובד יחזקאל. עתה מנסה שקלאר לצמצם את זמן שידור התוכנית
ביקשתי ממנו רשימה של נושאים שבהם עסקה התכנית שלו לאחרונה. והוא שלח לי:
שידור מיוחד בעקבות הכינוס של הפורום להסכמה אזרחית על יחיס יהודים וערבים בישראל
שידור מיוחד על אלה שבוחרים לגור בפריפריה כדי לחזקה על ידי מגורים במקום
שידור מיוחד על זכויות אזרח במסגרת שבוע זכויות האזרח
שידור מיוחד על השפה העברית
שידור מיוחד על חדירת הגלובליזציה למערכת החינוך
ובמקביל חשיפת מחדלי הממשלה בעורף במהלך מלחמת לבנון השניה, חשיפת מחדלי משרד הבריאות בתחום בריאות הנפש, הפרטת החינוך והפקרתו וכמשל השביתות הארוכות שלא "הזיזו" לראש הממשלה, הפקרת ניצולי השואה העניים, ובכלל מגמת ההפרטה ועדוד ההון והתנתקות מהמחויבות הממשלתית לאזרחים.
רציתי לכתוב כאן פוסט רחב על הנושא, אבל התחילה להיבנות אצלי איזו תובנה.
מיקי מירו הוא מקרה יחיד במגמה מתמשכת שיש לי תחושה שקיבלה תאוצה בתקופת כהונת הממשלה הנוכחית: השתקה, צנזורה, מניעת חופש הביטוי, מניעת חופש הגישה למידע.
עברתי על ארכיון הבלוג של יהונתן קלינגר בקטגוריות זכויות אדם ו חופש ביטוי. ידעתי שאמצא אצלו התייחסות לכל נסיונות (והצלחות) הפגיעה בדמוקרטיה.
מצאתי שם את:
– חוק הטוקבקים
– חוק הצנזורשת
– חוק נתוני תקשורת (חוק האח הגדול)
– חוק הגנת הפרטיות
– צנזורה בזמן מלחמת לבנות השניה
– הרפורמה של דניאל פרידמן במערכת השיפוטית
– כירסום בלגיטימיות השביתה ככלי למאבק של עובדים
– "תחקיר הפדופילים" של ערוץ 10 שבו החליף ערוץ תקשורת מסחרי את רשויות השלטון.
(אם יש לכם סעיפים חדשים להוסיף לרשימה, אפשר בתגובות ואפשר באימייל.)
יש לי תחושה שכל פעם אנחנו צועקים על הנושא החדש ומנושא לנושא, מהצעת חוק להצעת חוק, אנחנו מתעייפים.
מאבק על חוק זה או אחר, צנזורה זו או אחרת, מטביעים אותנו בפרטים הקטנים. ובינתיים המגמה מתחזקת.
צריך להתחיל לדבר על המגמה. להצביע על היער ולא רק על העצים.
[הקטגוריות אצלי יחסית חדשות, לפני כן סיווגתי את הכל לארבע קטגוריות – חוק, אינטרנט, סיפורים ואישי]
אבל שוב, כל אדם והנושאים שבהם הוא בוחר את הפעילות הפוליטית שלו. אני כותב על לא מעט נושאים באתרים אחרים ואני חושב שאני מנסה להאבק בחוקים אחרים כמו חוק ההסדרים נניח או דברים אישיים. אל תשכח שהפעילות הפוליטית שלי מוגבלת בזמן.
אופפ, למה כתבת את הפוסט הזה ?
קראתי והתעצבנתי. המגמה היא שליטה בכמות ובאיכות המידע הנמסר לציבור!
כשכולם שקועים בצפייה בערוצי השליטה במוח 2 ו 10. מתגנבים "120 האחים הגדולים" וסוגרים מעלינו מסך של אי ידיעה אי מחשבה וחושך.
כתבת לא מזמן על כל הנושא של שיח הזכויות והראקציה אליו. ברשומה הזו שיח הזכויות (והקשר ההדוק שלו לדמוקרטיה הליברלית) מסתיר לך חלק מהתמונה. כבר כמה אנשים (דובי ק. נדב) ציינו בזמן האחרון שהמושג דמוקרטיה הפך לשם נרדף לדמוקרטיה ליברלית. אבל יש גם פרשנויות אחרות למושג הדמוקרטיה (ואני לא מדבר בהכרח על "דמוקרטיה עממית"), שבהן מושג זכויות האדם אינו כה מהותי כמו שהוא בדמוקרטיה הליברלית.
לכן, אם אתה במחנה של דובי ק. ונדב (ואחרים. מכנה מכובד לכל הדעות) אזי הכותרת שלך בסדר. אבל אם אתה מוכן להרחיב את מושג הדמוקרטיה מהמושג המצומצם הזה, אז פגיעה בזכויות האדם אין פרושה "קץ הדמוקרטיה" אלא החלטה של שלוחי העם , בהליך דמוקרטי זה או אחר, להעדיף ערכים אחרים על פני זכויות האדם.
מאד מסכימה אתך שההתיחסות צריכה להיות ליער ולא לעצים. זה, לדעתי, נוגע לא רק לעניינים התקשורתיים אלא גם לנושאי הכלכלה והחברה. יותר מדי מתמקדים בכל עוולה (שהיא, לכשעצמה, שוברת לב), ופחות מדי מנתחים את התמונה הכללית.
Pingback: » פרוייקט כתיבה - ”רגע מוזיקאלי משמעותי“ » וובסטר 4 - חנן כהן
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=261962&blogcode=8412346
זה נראה לי קשור. ההצעה של ח"כ כבל לשלול את זכות ההצבעה ואת רשיון הנהיגה מאנשים ששוחררו מהצבא ולא מוכנים לעשות שירות אזרחי.