יובל דרור שואל בגלוב האמנם הסחת דעת? ומתייחס לאמירה המיוחסת ליוסי ורדי "הכנסות הן הסחת דעת".
אני חושב שצריך להבדיל בין שני דברים – מוטיבציה של אנשים לפעולה ומוטיבציה של חברות לפעולה.
אני חושב שאחת המוטיבציות החשובות של חברות לפעולה אמור להיות הכנסות אבל אני לא חושב שלכך התכוון יוסי ורדי.
אני חושב שיוסי ורדי התכוון למוטיבציה של יחידים לפעול, לפתח וליצור.
וזה בדיוק מה שקורה בסטארטאפים. אנשים שיש להם מוטיבציה ליצור משהו חדש, חדשני, מהפכני. אנשים שיש להם צורך להטביע איזה חותם על העולם הגדול, ולא רק על העולם הקטן שסביבם.
מקובל שבסביבה הכלכלית והטכנולוגית צריך בשביל זה כסף והמטרה של הפעולה הזאת היא כסף, אבל בפנים, בשביל כל אחד מהאנשים שעושים את זה, המוטיבציה לפעולה היא לא רק כסף. אולי לפעמים זו המוטיבציה השולית.
וכשאתה יוצר ומפתח, השאלה "האם יהיה לנו מזה רווח" רק מפריעה לחשיבה היצירתית. הרווח הופך להיות משקולת מכבידה ומסיחה את הדעת.
ולכן אני מציע להסתכל על הפעילות של חברות הסטארטאפ לא רק כפעילות כלכלית שמטרתה רווחיות, אלא גם כפעולה יצירתית שבכל מקרה מקדמת ומלמדת את כל הנוגעים בדבר, אפילו אם לא היה בה רווח.
אנחנו יכולים לראות את זה על עצמנו. להרבה מהפעילויות האישיות שלנו יש השלכות כלכליות.
מה היה קורה לנו אם כל הזמן בעבודה היינו חושבים על המשכורת הנוכחית ועל אלטרנטיבות רווחיות יותר לזמן שאנחנו משקיעים?
אם היינו חושבים כל הזמן על הכדאיות הכלכלית של כל אחד מהמעשים שלנו, מה היה קורה ליצירתיות, ליחסים האישיים ולכיף?