כשהתחלתי לעבוד בפרוייקט "שדרות שלנו" שאלתי את עצמי מה צריך אדם סביר לחשוב במצב הזה ובזמן הזה. וככל שסובבתי את תיאור המצב בראש שלי – הביצים והתרנגולות, מי התחיל, מי צריך לסיים, מי אשם יותר ממי – התבלבלו לי לחלוטין.
ואז הבנתי שאין ביצים ותרנגולות, אין אשמים יותר ואשמים פחות.
יש רק דבר אחד – חוסר מוחלט בחמלה של מנהיגי שני הצדדים.
היום 200 מתושבי עוטף עזה חוסמים את מעבר סופה כמחאה על המשך ירי הרקטות ובניסיון לעצור את אספקת הדלק לשטח הפלסטיני
מחר יקיימו אנשי שמאל משט ימי נגד המצור על עזה
כל אחד תובע שמישהו יעשה משהו.
והמנהיגים אפילו לא רואים את הכאב של אנשיהם שלהם. זאת אומרת רואים, אבל הוא לא מספיק חשוב כדי לעשות משהו להפסיק אותו עכשיו.
חוסר החמלה שלהם כלפי הצד השני מפעפע פנימה וגורם לחוסר חמלה כלפי האנשים שלהם.
ואז לא ממגנים ויורים קסאמים על אזרחים מתוך איזורים מיושבים.
מה צריך לעשות? מי צריך להתחיל לשנות?
זאת שאלה שעומדת אבל לא אני יכול לענות עליה. אני לא מדינאי.
אני רק יכול לתבוע מהמנהיגים שלי לגייס חמלה כדי לשנות את המצב.
ולהגיד להם ולאנשים שכאן ושם שהפעלת יותר כח בצד השני לא תעזור אלא רק תגביר את הסבל משני הצדדים.
ולהגיד שחמלה אמיתית לא פועלת באופן סלקטיבי. אם יש חמלה, היא פועלת לכל הכיוונים ולכל הצדדים.
לשמיעה נוספת : Rare Bird – Sympathy
ויש גם עצומה שבה נתקלתי היום:
קריאה דחופה לחודש אחד של הפסקת אש
– כל שנבקש הוא חודש אחד –אנחנו, אזרחים תושבי עזה, שדרות והעולם כולו פונים בקריאה נואשת אליכם, המנהיגים שלנו ומקבלי ההחלטות, להפסיק לחלוטין ובאופן מיידי את האש.
שני הצדדים נמצאים במבוי סתום. חודש אחד יתן לכל הצדדים המעורבים אפשרות לשקול מחדש את המדיניות, ולמצוא דרכים חדשות לצאת מהסבך.
לחתימה על העצומה באתר one-month.org (בעברית, ערבית, אנגלית, וספרדית)