שוב אני נדרש לחוק הספאם בגלל חוסר ההבנה של ארגונים לגבי מה הם צריכים לעשות מהאחד בדצמבר.
הנה דוגמה. היום קיבלתי מאיזה ארגון חברתי שלושה עותקים של אותו האימייל. וזה תוכנו:
עד היום שלחנו אלייך מידע ועדכונים בעלון המידע שלנו. רשימת התפוצה שלנו מכוונת לבעלי עניין בתחום בו אנו עוסקים.
ב-1/12/09 ייכנס לתוקפו חוק חדש אשר מחייב את הסכמתך לקבלת מידע פירסומי מגופים מסחריים.
מאחר שאיננו גוף מסחרי, והמידע אצלנו אינו פרסומי למטרות מסחר או רווח, אין החוק מתייחס ישירות אלינו. עם זאת, מאחר ואין ברצוננו לכפות עצמנו על איש, ואנו רוצים לסייע בהפחתת דואר מיותר שגוזל זמן יקר מכולנו, אנחנו חוזרים ומצביעים על אפשרות ההסרה מרשימת התפוצה שלנו באמצעות הקישור שבתחתית עמוד זה.
אפשרות זאת תופיע גם בכל דיוור עתידי שלנו.
בברכה וכל טוב מצוות …
יפה, לא?
לא!
כי בשלושת העותקים של האימייל שקיבלתי לא צויין לאיזו כתובת נשלח המכתב ולכן אין באפשרותי להסיר את עצמי מרשימות התפוצה שלהם.
האימייל הזה, והבאים שיבואו אחריו מאותו ארגון, ימשיכו להכעיס אותי.
חוק הספאם נולד מהכעס על עסקים ששולחים דיוור מסחרי ללא רשות הנמענים.
חוק הספאם מנסה לתת פתרון כדי שאנשים פחות יכעסו כאשר הם מקבלים אימייל.
ולכן, השאלה שארגונים צריכים לשאול את עצמם ביחס לדיוור שלהם היא לא "האם אנחנו נכללים בחוק?" אלא "האם הדיוור שלנו עשוי להכעיס את הנמענים?"
הארגון שאת המייל שלו ציטטתי למעלה פעל ממוטיבציה נכונה, אבל הביצוע בעייתי.
אם אתם קשורים למשלוח דיוור בארגון, מסחרי או ללא מטרות רווח, בשכר או מתנדבים, אל תטרידו את עצמכם בנוגע לחוק הספאם. אם אתם מאמינים בתום שהדיוור שלכם לא ירגיז את הנמענים, המשיכו לשלוח אותו.
הקפידו על אפשרות קלה של הסרה מרשימת התפוצה.
היו אמפאתים לנמענים, וכך תמנעו מעצמכם צורך להתמודד עם האפשרות שעברתם על החוק.
הנה דוגמה אישית מהבוקר.
היום שלחתי הודעה לעיתונות מטעם המוזיאון אודות אירועי חמשושלים במוזיאון. (תבואו?)
השתמשתי בתוכנה SendBlaster, תוכנה שיושבת על המחשב האישי שלי. (זה מה שיש לי בינתיים עד שאמצא משהו טוב יותר. אבל גם היא לא רעה בכלל.)
בראש האימיילים שתלתי את השם הפרטי ושם המשפחה של הנמען – "שלום חנן כהן"
בתחתית האימיילים שתלתי את כתובת הנמען בתוך המשפט – "הסרה מרשימת התפוצה: דיוור זה נשלח לכתובת [email protected]. כדי להפסיק לקבל מאיתנו הודעות, אנא השיבו למכתב זה עם בקשת ההסרה ואנו נכבד מייד את בקשתכם."
בצורה זו הנמענים יודעים שאני יודע למי נשלח המכתב, והם יודעים שאני יכול לזהות אותם ולהסיר את כתובתם מהרשימות.
הם יודעים שהכוונה שלי טובה ואני רוצה להימנע ככל האפשר מלהרגיז אותם.
וזה מה שחשוב.
נראה מה יהיה מחר.
"כי בשלושת העותקים של האימייל שקיבלתי לא צויין לאיזו כתובת נשלח המכתב"
אהלן,
אני לא רוצה להיות קטנוני אבל פתחת את המכתב במייל מסויים (gmail.netvision ואחרים), אז זהו המייל אליו שלחו, לא?
חנן: לא. כי יש לי הרבה כתובות שמתנקזות לתא אחד. ואני לא היחיד שעושה את זה.
tpar לדעת לאיזה כתובת נשלח המייל אם מציגים את ההדרים של המייל. רוב (או כל) תוכנות הדואר עושות את זה. בג'ימייל זה נעשה על ידי בחירה ב-Show original.
בתגובה הקודמת: tpar = אפשר
האמת, לקראת כניסת החוק קיבלתי יותר ספאם מאי פעם. כולם שולחים לי מיילים כדי לבדוק אם אני עדיין רוצה לקבל את המיילים שלהם. אז חוץ מלפוצץ לי את התיבה, אני גם צריכה לבזבז זמן ולענות לכולם שיסירו אותי מהרשימה שלהם… אוף.
לגבי המיילים היוצאים שלך אני יכול להמליץ על mailchimp שזה שירות רשת שעושה את העבודה ממש טוב בשבילי…
ליזי, אני מאמין (ומאוד מקווה) שאין צרוך לענות על המיילים הנשלחים, זה יספיק להסרה מהתפוצה, מפני שזה לא מביע אישור לקבלת המייל.
חנן, אהבתי את הגישה:
השאלה שארגונים צריכים לשאול את עצמם ביחס לדיוור שלהם היא לא ”האם אנחנו נכללים בחוק?“ אלא ”האם הדיוור שלנו עשוי להכעיס את הנמענים?“
מכיוון שנמענים הם ברבים סביר להניח שתמיד חלק מן הנמענים זה יכעיס. על כן התשובה לשאלה – האם הדיוור שלנו עשוי להכעיס את הנמענים היא – כן הוא עשוי, לפחות את חלקם.
אם ארגונים ששולחים ספאם היו מתחשבים באוכלוסיה אליה הם שולחים, הם לא היו שולחים ספאם מלכתחילה.
מעניין אם ספאם הוכיח את עצמו בהגדלת רווחים?