לפני כמה ימים כתבתי בפוסט הקזת דם לשם הוצאת עצבים:
הקזת הדם תימשך לנצח?
לא, כי באיזה שהוא שלב הרווח עבור הפוליטיקאים יתחיל להצטמצם – אולי אפילו עד כדי הפסד – ולזה הם לא מוכנים.
הם יעשו כל מה שצריך כדי להפסיק את הקזת הדם.
לא הפסקתי לחשוב על השאלה ועכשיו אני חושב קצת אחרת.
אני חושב שסיום הקזת הדם הנוכחית יגיע בעקבות לחץ מבחוץ.
יש כמה בעיות עם התחזית הזאת.
הבעיה הראשונה היא שביבי חירבן לחלוטין את היחסים עם ארצות הברית בעקבות המאבק על הסכם הגרעין.
הבעיה השניה היא שכרגע מתחוללת מלחמה בסוריה שבה מעורבות כל המעצמות. במלחמה בסוריה יש פי אלף טרגדיות ופחות מחמישה הרוגים ביום אצלנו מאבנים וסכינים מצליחים לדגדג קצת את כותרות החדשות בעולם.
מתי הם יתעוררו? זו הבעיה השלישית. הם יתעוררו כשיקרה משהו ממש רע שיחזיק בכותרות יותר מחצי יום או יום.
הרוגים תושבי חוץ, תינוקות מתים, מספר משמעותי של הרוגים בפיגוע אחד, אוטובוס מתפוצץ. דברים כאלה.
ואז יהיה על מנהיגים בקהילה הבינלאומית לחץ ציבורי "לעשות משהו" למרות שממש ממש אין להם חשק.
ואז הם יחליטו שמספיק וילחצו על מי שצריך, אולי גם יחלקו קצת תופינים, והעניינים יירגעו.
החולשה הגדולה של התחזית הזו היא הצורך בהקזת דם רצינית, לא טפטופים כמו שהיו עד עכשיו.
הולך להיות ממש ממש לא נעים.
כמה עצוב ככה נכון.