ביום שני היה לי יום מחורבן. בדרך הביתה 88 היה (כרגיל) ברדיו ואז עלה בועז כהן לשדר את התכנית הקבועה שלו "אחרי השקיעה" והשיר הראשון היה עצוב וגם זה שאחריו ועוד אחד. התקשרתי לאולפן (המספר של האולפן של 88 אצלי בזיכרון של הנייד) ואמרתי לבועז שציפיתי לתכנית שלו שתעשה לי מצב רוח טוב אחרי היום… Read More »
פאנלים מורכבים מקהל ומ-מומחים שיושבים מאחורי שולחן. אחד מהמומחים מדבר בעוד האחרים משתדלים להראות כמתעניינים בדבריו ולא לחטט באף. אני שונא להיות קהל של פאנלים ושונא לשבת מאחורי השולחן. לכן, כשיגאל הציע לארגן כנס בלוגרים, התנגדתי לפורמאט של "סדנת מומחים" אלא הצעתי את הרעיון של ה Unconference שהתקבל מייד בלי ציוצים. בכל פעם שאני נפגש… Read More »
כן
שולחים את צלם המערכת לטקס הדלקת נרות בסניף גבעתיים של מפלגת קדימה. מה יכול להיות יותר משעמם מזה? ובכל זאת, כמעט בכל פעם חוזר אלון רון, צלם "הארץ", עם תצלום מעניין ומושך את העין. למרות שהוא מצלם כבר הרבה שנים, אלון רון לא הפך להיות פקיד צילום ותמיד מחפש ומוצא זווית שונה. הוא לא מפחד… Read More »
רן רימון, אתה גדול. וגל מור שואל למה גולשים ממשיכים לקרוא את מה שהם שונאים?
אני לא בדיוק מבין למה מתכוון ערן בילינסקי כשהוא כותב אנטיתזה – web 2.0 כפלישתה של ההגמוניה לשוליים וגם אין לי זמן וכח להתעמק בזה עכשיו אבל בכל זאת נראה לי שווה הפניה.
בקשה קטנה: הגעת לכאן, קראת, זה מעניין אותך? השאר/י קצת. אולי יהיה לך גם מה לומר? הגעת לכאן, קראת, זה לא מעניין אותך? אנא, צא/י ואל תטריד/י. תודה מראש
אבי לן שואל "מדוע לא לתת פרס לבלוגר השנה?" לעניות דעתי הבלתי מקצועית לחלוטין, בייחוד יחסית לאבי לן, כתיבה עיתונאית מתחלקת בגסות לשתיים – דיווח ודעות. כפי שאני רואה את הכתיבת העצמאית בישראל, רובה מתרכזת בתגובה על עובדות ודיווחים שמופיעים בעיתונות וחלקה הזעיר הוא כתיבה רצינית החוקרת ומדווחת על המציאות. מהבחינה הזאת, השאלה הבלתי חשובה… Read More »
לכו לקרוא את חברה שלי כבר מזמן אמרה שאני אוטיסט
הסטודנט כותב יפה דברים שרציתי לצרוח. אביגיל צורחת עליו בחזרה. אני חושב שכל עוד הצורח והנצרח (ככה כותבים את זה?) אנונימיים ואף אחד לא נפגע, למה לא? בכיף.