חיבוק לרוני ידידיה

By | 15 בינואר 2007

יש ביני ובין רוני ידידיה כל מיני קשרים רופפים.

השיר שלו השיירה עוברת ליווה אותי כחייל במלחמת לבנון הראשונה. אפילו קניתי את הקסטה.

אחר כך התברר לי שהוא למד בשכבה של אשתי בתיכון חדש.

בימים אלה, בדרך לעבודה בבוקר, בין שש ושמונה, אני מקשיב רק לו ב 88FM.

רוני מעודד את המאזינים להתקשר ולבקש שירים, להגיד משהו או סתם מה שבא. ואני מתקשר. הוא מכיר אותי כ”חנן מבית שמש”. משבח אותו על שירים שכבר שכחתי. מבקש שירים שנזכרתי בהם פתאום. המוזיקה שלו מחזירה אותי 20 שנה אחורה לשנות השבעים והשמונים והוא מביא רק את המיטב. יש לו ראש משוגע. הוא מביא ביצועים לא מוכרים לשירים יפים, הוא מחבר בין שירים וסגנונות שעל פניהם הם בלתי מתחברים. והמוזיקה תמיד תמיד עליזה ושמחה. וגם הוא.

בימים האחרונים הוא נעלם לי מהאזניים.

הבוקר הוא חזר והשירים היו עצובים עצובים וסיפרו באופן המפורש ביותר שיכול להיות את העצב שלו על מות אביו. ניסיתי להתקשר לאולפן אבל כל הזמן היה תפוס. אני מניח שהמאזינים הקבועים שלו כולם התקשרו.

אחרי צהריים, בדרך הביתה, כשתכננתי לכתוב כאן, התקשרתי לאולפן של שמונים ושמונה ודיברתי עם טלי השילוני כדי לוודא ששמעתי נכון והיא אישרה לי. גם חלק מהשירים שהיא ניגנה היו עצובים.

אז רוני, קבל עוד חיבוק מחנן מבית שמש ותחזור אלינו עם עוד המון שירים יפים שאתה מנגן לנו בדרך לעבודה.

כאן היה צריך להסתיים הפוסט הזה, אבל לא. כי לפני שעה נודע לי שלאבא שלי יש סרטן.

הוא בן שבעים ושבע. עד לפני כמה שבועות הוא היה אדם בריא לחלוטין, ועכשיו כבר לא. וככה במפתיע, אחר הצהריים שלי מתחבר לבוקר של רוני ידידיה.

0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *