אח"י דקר מטקבקת ומטרקבקת לי וממשיכה את השיחה בנוגע לעובדה שאי אפשר להגיב כאן.
אני שמח שהדיון נמשך, והמשכתו מוכיחה לי שוב את כוחו של ה"לא".
סגירת וובסטר 1 נתנה דחיפה לעליית המתחרים ששאפתי לקיומם. כל עוד האתר פעל, לא היתה מוטיבציה אמיתית לאף אחד להתאמץ.
פתיחת וובסטר 2 ללא אפשרות התגובה המקובלת יוצרת איזו שהיא שיחה חדשה על היחסים בין הטקסט העיקרי של האתר ובין התגובות, על הקשר בין הבלוגר ככותב והבלוגר כמגיב, על האפשרויות השונות של הטראקבאק והפינגבאק.
העשייה השונה יוצרת גירוי לשיחה ולמחשבה, וזה באמת מה שחשוב לי.