התרגשתי מאד לראות בשער מוסף הארץ כתבה שמקורה בספר החדש של קורינה הסופרת, בארץ לא ידעתי.
ב סע, קן דרור, סע נשבר עוד מיתוס על החייל האמיץ שהתנדב למשימת התאבדות. קראו לו לנסוע אל מותו. הוא הבין שאין לו ברירה. אז הפכו אותו למתנדב אמיץ כדי להקל על המצפון.
בבוקסה נפרדת נכתב על קורינה ועל הספר
קורינה הסופרת, כך היא מכנה את עצמה, יצאה למסע הספרותי שלה בעקבות שני חברים שהיו אתה בתנועת הנוער ונהרגו בפעולות התגמול. במשך שנים היא אספה עדויות של אנשים שהכירו אותם, הקליטה, ערכה. את העדויות היא שוזרת זו אחר זו, כמעט בלי שום התערבות מצדה. התוצאה היא זרימה שמחיה את התקופה ההיא ללא שום ייפוי, נקייה ממיתולוגיות. היא עצמה מגדירה את "בארץ לא ידעתי" כמעין "שיח לוחמים", אבל בלי צנזורה.
יש בספר כמה גילויים עיתונאיים מעניינים, מלבד הסיפור על יהודה קן דרור. למשל, וידויים על הרג שבויים, או הודאה מפתיעה של איש יחידה 101, שליחידה לא היה אף הרוג משום שהיא פעלה כמעט אך ורק נגד מטרות אזרחיות. אבל התרכזות בצדדים האלה של הספר עלולה לעשות לו עוול. הוא מצייר תמונה הרבה יותר רחבה של חברה שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת העצמאות, תמונה של ארץ שעדיין ניכרים בה אותותיהם של התושבים הפלסטינים הקודמים שלה, תמונה של אנשים שזיכרון השואה שלהם הוא לא משהו שהם למדו בבית ספר.
איזו נחת לקרוא על בלוגרית מתחילה, צעירה ופעלתנית כמו קורינה שמצליחה להביא סיפור מעניין לשער מוסף הארץ.
Pingback: רייטינג רמזורים » יהודה קן דרור - קורבן תעמולת צה”ל