מצוקת תומכי מפלגת העבודה בראי הכדורגל

By | 15 בפברואר 2007

מורן צלניק כתב את הדברים הבאים בקבוצת השיחה של יסו”ד וברשותו אני מעתיק אותם לכאן.

אתמול ראיתי את המשחק בין הפועל ת”א לגלאזגו ריינג’רס.

במהלך השידור חזר שלמה שרף הפרשן המהולל, חזור והתעקש בצורתו הבהמית הדוחה והפאתטית בפני מאיר איינשטיין, מאמן הפועל ניר לוין, הצופים, המחנות העולים, יסו”ד, השד יודע בפני מי הוא התעקש – להכניס למשחק את קשר הפועל גילי ורמוט.

גם אני חשבתי כמוהו, הפועל לא יכולה להסתפק בתיקו וחייבת להכניס למגרש את הקשר הכשרוני. הבעיה היחידה הייתה ששלמה שרף העלה את הרעיון ראשון והדרך היחידה שלי להביע את מחשבתי זו – הייתה לומר משהו בסגנון: “שלמה צודק” או “אני מסכים עם שלמה שרף”. או אז, חשבתי על עמיר פרץ.

יש משהו מאוד דוחה ופאתטי בהתנהלות של פרץ. לו רק היה נתניהו סוציאליסט או יגאל אלון חי, ודאי חיינו היו קלים יותר. מכיוון שהסיכוי שיגאל אלון חי גבוה יותר מהאופציה הראשונה – נותר לנו להחריש נוכח התנהלותו של פרץ, דיבורו, הדלפותיו, משחקיו הפוליטיים שאולי כדאי שנרחק מהם.

הבה נשים תשומת ליבנו על שני דברים: מפלגת העבודה לאן, והמועמדים האחרים מלבד פרץ.

נראה לי שתמיכה בפרץ קלה יותר לסוציאליסטים חירשים ו/או עיוורים, אך כל בעל בינה במוחו, יבין כי על יסו”ד לתמוך בפרץ.

יודעים מה?- ולו רק כי שלי אמרה שצריך…

0

One thought on “מצוקת תומכי מפלגת העבודה בראי הכדורגל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *