בנסיבות משפחתיות הייתי היום בהופעה הראשונה של סיבוב ההופעות החדש שלה.
בנסיבות מטופשות, המצלמה שלי לא היתה איתי ולא צילמתי את רביץ שרה כשלגופה חולצה של AC/DC. ואיזו חולצה? לא שחורה, חס וחלילה. תכלת. והתכלת הזה מבטא בדיוק את החוויה שלי מההופעה.
הפליא אותי לשמוע זמרת כל כך ותיקה ומנוסה שלא מוצאת את הקול הנכון שלה. כשהיא שרה חזק, היא לא מצליחה להלחיץ את הקול שלה ויוצאת מין צרידות חסרת הבעה וכח. כשהיא שרה חלש היא מוצאת בחזרה את ההבעה והרגש. אבל רוב ההופעה היא שרה חזק ואז מה שקיבלנו היה רקע רוק סטנדרטי חסר כח אמיתי וחסר השראה יחד עם שירה חסרת הבעה. גם ההגברה לא עשתה חסד עם הקול של רביץ והוסיפה לו צרימה מלאכותית. רק בהדרן האחרון קיבלנו ארבע (או שמונה) תיבות של סולו תופים.
במשך ההופעה נזכרתי בביקורת שקראתי לפני שנים (או שרק קראתי עליה?) של מבקר רוק בריטי על ההופעה הראשונה של הפינק פלויד עם "החומה". הוא חזר מהספקטאקל וכתב שהיה לו משעמם.
כן, אפשר לחזור מהופעה כזאת ולהגיד שהיה משעמם.
(אבל זאת היתה הופעת הבכורה. יכול להיות שבהמשך העניינים ישתפרו. )