בשתיל יש מין אתוס כזה שאנחנו מייעצים לארגונים ולא משוויצים בהצלחות שלהם כאילו היו ההצלחות שלנו. אנחנו לא "גונבים" את הקרדיט מהארגונים. מצד שני, התוצאה של ההתנהגות ההגונה הזאת היא ששתיל לא מקבל את יחסי הציבור הראויים לעבודה שלו.
אז הנה דוגמה.
היום (באינטרנט ולמנויים) ומחר במוסף הארץ יש כתבה גדולה על חיים בר-יעקב, ראש התנועה לקיום בכבוד מבאר שבע.
קראתי את הכתבה והייתי גאה. בשביל חיים ובשביל שתיל.
לתנועה אין משרד. חיים מרכז את התנועה ממשרד שתיל בבאר שבע.
חיים קיבל קיבל את כל סוגי הייעוץ האפשריים משתיל. תקשורת ולובי, גיוס משאבים, אינטרנט וטכנולוגיה. הוא השתתף בהשתלמויות שלי.
שתיל מקדם את האסטרטגיה של מאבק בונה – מאבק לא אלים. חיים גם נחשף לזה בשתיל. הוא מפעיל את האסטרטגיה הזאת במאבקים שלו נגד פינוי דירות.
את הכתבה מלווים צילומים של חבורת ActiveStills.
בהתחלה הם פתחו אתר- activestills.org
אני הצעתי להם לפרסם את התמונות שלהם בפליקר – כך תהיה להן חשיפה גדולה יותר. והם עשו זאת בהצלחה רבה. אפילו מימנתי להם בעצמי את חשבון ה Pro מתוך התרומות שאני מקבל ל"לא רלוונטי".
בדיוק שנה קיים החשבון והם פרסמו בו יותר מ 1,800 צילומים.
כל פעם שאני רואה תמונות שלהם בכל מני מקומות אני גאה, כי אני יודע שיש לי חלק קטן בהצלחה שלהם.
אז מצד אחד, יכול להיות שהפוסט הזה נשמע שחצני ומתלהב. אבל מצד שני, כל הזמן יש הצלחות כאלה שאנחנו מעורבים בהן שאף אחד לא יודע עליהן. אז מדי פעם מותר.
ולבסוף, ציטוט שאני אוהב מאת הארי ס טרומן: "מדהים כמה אפשר להשיג אם לא משנה מי יקבל את הקרדיט".