ביי ביי שתיל

By | 30 באפריל 2008

אני מנקה עכשיו את הניירות והקבצים ומתכונן לעזיבת המשרד שלי בשתיל.

יותר משש שנים אני כאן ואני מרגיש שהגיע הזמן להמשיך הלאה.

אני שמח על ההצלחות שלי.

אני עוד יותר שמח על האפשרות שניתנה לי כאן להיכשל.

הבוקר שוחחתי עם קרלוס שטיגליץ שהיה הממונה שלי בזמן האחרון.

אחד הנושאים שהעלתי היו הכשלונות והכרת התודה שלי לארגון שאיפשר לי להיכשל בלי שאצטרך אחר כך לספוג האשמות.

כמו שיחות אחרות עם קרלוס, השיחה קיבלה תפנית למקום אחר לגמרי ואחר כך מתברר עד כמה התפנית היתה קשורה לנושא.

קרלוס אמר שכל הזמן דוחפים את ארגוני המגזר השלישי לאמץ ערכים של המגזר העסקי. אבל, שואל קרלוס, למה כל הזמן מאמצים את הצדדים השמרניים של המגזר העסקי? למה לא מאמצים את הערכים החדשניים שלו? לדוגמא, סטארטאפים. השקעה בסטארטאפ מצפה לסיכוי אבל לוקחת בחשבון סיכון של ההשקעה. אז אם זה כך במגזר העסקי, למה תובעים מארגוני המגזר השלישי להכות על חטא כשלא מצליחים? למה יותר ויותר קושרים את הרגליים של ארגונים ובכך מונעים מהם להסתכן אבל גם מעכבים את החדשנות שלהם?

החוויה שלי בשתיל היתה חוויה של חופש יחסי להתפרע, להצליח אבל גם להיכשל.

ואת מה שלמדתי בכישלונות, לקחתי איתי להצלחות.

וזה אחד הדברים החשובים ביותר שאני לוקח איתי הלאה משתיל.

0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *