כתיבה תמורת תשלום

By | 5 באוגוסט 2008

לאחר הרבה שנים שבהן אני כותב במקומות שונים, אתמול התפרסם הטקסט הראשון שלי שנכתב בהזמנה, תמורת תשלום. הטור פורסם בעיתון כלכליסט וגם באתר (אתרי הממשלה נותרים באפילה)

המאורע המשונה הזה (בשבילי) יחד עם הפוסט של ימי גליק בלוגר הוא לא סוג של עיתונאי הביאו אותי לכתוב את הפוסט הנוכחי שבו אני אנסה לעשות קצת סדר במחשבה ובכתיבה על כתיבה.

אני אתחיל בטענה כללית: יש יחס הפוך בין תמורה על הפעולה ובין האותנטיות של הפעולה.

באופן כללי. לא יחס של אחד לאחד. כל מני סוגים של תמורות ותועלות. עם יוצאים מהכלל וכו’ וכו’. אבל עדיין.

בהתייחס לכלל הזה, העיתונות הפרטית היתה מקרה יוצא דופן.

לעיתונות הפרטית היה מונופול על פרסום בציבור של המידע המעודכן.

לעיתונות הפרטית היו הכנסות (מפרסומות וממנויים) שהיו קבועים במידה כזאת שאפשר להגיד שהם היו סוג של מס מהחברה.

בגלל שני המימדים האלה של העיתונות הפרטית, היא הפכה להיות אחד מהמוסדות של הדמוקרטיה.

“כלב השמירה של הדמוקרטיה”, “כלי ביטוי אובייקטיבי” וכו’ וכו’ וכו’.

מצד אחד, העיתונות הפרטית פעלה באופן מסחרי ומצד שני היא פעלה באופן שהוצג כאותנטי.

לעיתונות הפרטית היו שאיפות לפעול על פי מטרות המנותקות מהצד המסחרי. “ניתוק המערכת ממחלקת המודעות” וכו’ וכו’.

כך היה עד לא מזמן.

הגיע האינטרנט ושבר את הכלים.

שמעתי מישהו (לא זוכר מי) אומר “בכל יום מתים אנשים שקוראים עיתונים ונולדים אנשים שישתמשו באינטרנט”.

לעיתונות הפרטית יש פחות הכנסות ממודעות וממינויים ומה שהולך לפח באופן ברור ביותר הוא הציפיה שלה מעצמה לפעולה עיתונאית אותנטית שאינה קשורה לצד המסחרי שלה. העדויות נמצאות בכל מקום ולא אשעמם אתכם בפירוט.

יחד עם כניסת האינטרנט התאפשר ביטוי ציבורי אותנטי. פורומים, בלוגים וכו’. עכשיו כל אחד יכול לכתוב ולפרסם. ופתאום העיתונאות של העיתונות המסחרית כבר לא נראית כל כך אותנטית.

ואיך זה קשור לדיון על בלוגרים ועיתונאים?

הטענה שלי היא שהדרך לבחון כל טקסט שמתפרסם, אם בעיתון מודפס או באתר אינטרנט, היא על ידי בדיקת האותנטיות שלו. בדיקת המוטיבציה של המפרסם לכתוב אותו ולפרסם אותו.

ככל שיש יותר ציפיה לתמורה חומרית, כך יורדת רמת האותנטיות של בחירת הנושאים והניסוח.

וגם לא חשוב אם התמורה היא מיידית (כך וכך כסף עבור כך וכך מלים) או כללית (משכורת) או בשאיפה לצבירת מוניטין.

גם כתיבה בבלוג יכולה להיות עבור תמורה כל שהיא – מיידית או עתידית.

לכן, הדיון על “בלוגרים” מול “עיתונאים” הוא לא הדיון הנכון.

הדיון הנכון הוא “אותנטיות” מול “תמורה חומרית”.

2 thoughts on “כתיבה תמורת תשלום

  1. אראלי

    אני מפרש את אותנטיות כ-authenticity, נאמנות הידיעה למציאות למקור.
    אני מקבל באופן גורף למדי שלמרות קיום תקנון האתיקה של העיתונאות, והעדר תקנון בלוגים, רצון לשמור על מוניטין מוודא ששניהם שומרים על אמינות יחסית.
    האמת הכסף משפיע לרעה על העיתונאים? כן. אבל אפשר לומר רמתם הגבוהה (לכאורה), כמות הקוראים (עורך, הגהה, עמיתים, הציבור הרחב) מונעת מהם להם דברים ממש שערוריתיים. בלוגים, אומנם רובם רוצים לשמור על הרף, אבל היות והם יכולים להיות אנונימים לגמרי (במעט מאמץ) אז אקאונטביליות שלהם היא מצומצת ביותר. וזה בעיני ההבדל.

    0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *