התנחלות עכו

By | 19 באוקטובר 2008

עכו לא מניחה לנפשי. אני לא מצליח להחליט אם הפוסט שכתבתי לפני כמה ימים (עכו – אותי זה מצחיק) הוא סתם גס רוח, יש בו אמת, יש בו איזון ורצון לפיוס, הוא כל הדברים האלה או שרק חלק מהם.

חיפשתי וקראתי בבלוגים ופורומים. במקום אחד עלתה הטענה שעכו הופלתה מבחינת הנחה במס הכנסה לעומת נהריה וישובים אחרים באיזור, מה שגרם לתושבים בעלי יכולת להגר מהעיר. במקומם נכנסו ערבים יותר עניים מהאיזור ועולים חדשים.

מתיאור ההיסטוריה הדמוגרפית/כלכלית קפצה הכותבת לתיאור התנכלות של התושבים הערבים לתושבים היהודים.

בחיפוש שלי אחר העובדות הגעתי לדיון בישיבת הפנים של הכנסת מ 1 בנובמבר 2006 הצעה לסדר היום (דיון מהיר) פרובוקציות של תלמידי ישיבה בעכו וירי באוויר בתושבים ערבים בעיר

יו”ר הועדה אז היה ח”כ גאלב מג’אדלה. כשהתחלתי לקרוא את הפרוטוקול חשבתי לעצמי שהנה עוד עסקן ערבי מחולל ריב. גם קריאת דבריו של ח”כ מוחמד ברכה מחד”ש חיזקה את תחושתי.

אבל אז אני מגיע לדבריו של יוסי שטרן, רב ישיבת ההסדר בעכו

אני שומע פה הרבה ניחוחות על דו קיום ופיוס, אבל בעצם יש פה הרבה שטומנים את ראשם בחול. המצב חמור הרבה יותר ממה שמתואר פה. יש אנשים קיצוניים, ואם יש ספקות, הישיבה הבאה בשליחות ציונית של הבית הזה היא לחזק את הציביון היהודי של העיר.

הופה! צביון יהודי.

אז אולי באמת יש פה בעיה אמיתית?

קפצתי לאתר של ישיבת ההסדר בעכו ומצאתי שם את הדברים הבאים באודותינו:

עד לפני כארבע שנים, נדמה היה שישראל עומדת לאבד עיר ואם לראשונה בתולדותיה. בחמש עשרה השנים האחרונות, כעשרים אלף יהודים עזבו את העיר, ובמקומם נכנסו אלפי משפחות ערביות, מהכפרים בגליל.

שכונת וולפסון בעכו, ובה בית הכנסת “אהל יצחק”, הייתה שכונת פאר יהודית מובהקת, שנבנתה במקור ע”י תמיכה של סר אייזיק וולפסון. אט אט, החלה זרימה של יהודים אל מחוץ לשכונה והגירה של ערבים לתוכה. משכונת פאר יהודית, הפכה קריית וולפסון לשכונה ערבית מוזנחת, אך בית הכנסת עמד על תילו.

בערב ראש השנה, לפני כחמש שנים, מצא עצמו בית הכנסת ללא מניין וכעבור זמן לא רב, נעשה נסיון להסב את בית הכנסת למסגד.

ואז, בשנת ה’תשס”ג, הוקמה ישיבת “רוח צפונית” בעכו. באופן טבעי, בניין בית הכנסת שכמעט והפך למסגד, הוחלט לשמש כמקום משכנה של הישיבה החדשה.

הישיבה שהוקמה, כאמור, בלב ליבה של שכונה “יהודית” מאוכלסת בערבים בעכו, הביאה לתפנית.

כשלושים בחורים צעירים, חדורי מוטיבציה, בראשותם של הרב יוסי שטרן, וצוות רבנים, הגיעו לעיר על מנת להחזיר ולהגביר את הצביון היהודי בעיר, שכמעט ואבד. הישועה הכה מיוחלת, החלה להגיע.

פתאום החלו להיראות כיפות וציציות, מעטרות את רחובות העיר! החיוך על פני יהודי העיר, שב ועלה. הכל נראה מבטיח…

הטקסט הזה מרתיח לי את הדם.

אין פה שום דבר אחר מאשר התנחלות פרובוקטיבית. קו טקטי ואסטרטגי ישיר בין האלימות של המתנחלים בשטחים הכבושים ובין התנחלות הישיבה בעכו.

עכשיו הכל ברור.

אותה דינמיקה של יחסי יהודים וערבים בשטחים הכבושים מועברת לתוך עיר בישראל. היחסים דומים והתוצאות דומות.

הבעיה שלי ושל אחרים בהסתכלות על הכיבוש היא שאנחנו מחונכים לראות ולכבד את הצד של המתנחלים. הנה מה שכותבת על כך דבורה טאנן בספרה “מעימות להידברות”:

נחישותנו לחפש את האמת על ידי קרב בין שני צדדים מובילה אותנו לאמונה שלכל שאלה יש שני צדדים – לא יותר ולא פחות: אם שני הצדדים יקבלו פורום שבו יוכלו להתעמת זה עם זה, כל המידע הנוגע לעניין יוצג, ושני הצדדים יציגו את טיעוניהם המשכנעים ביותר.

האמונה שלכל סיפור יש שני צדדים יכולה לדחוף סופרים או מפיקים [בתקשורת] לחפש “צד שני”, ונוכלים היוצאים בשקרים בוטים זוכים לבמה בדיונים ציבוריים. זוהי אחת הסיבות לתופעה המשונה של הכחשת השואה. מכחישים, כפי שמראה פרופסור דבורה ליפסטט מאוניברסיטת אמורי, מצליחים לזכות בסיקור טלוויזיוני ובדיווח בעיתוני הקמפוסים כשהם נוטלים לעצמם את תפקיד “הצד השני בעימות.”

הופעה בדפוס או על מרקע הטלוויזיה נוטה להעניק לגיטימיות, וטענות חסרות ביסוס עוטות הילה של אמת אפשרית. ליפסטט מראה כיצד מכחישי השואה מערערים על עובדות היסטוריות מבוססות, דבר המאפשר לגורמים אחרים, סבירים יותר, להטיל ספק בעובדות מוכחות נוספות.

התיחסות מתמשכת ל”צד השני” מובילה לאמונה שלכל נושא יש צד שני – וכתוצאה מאמונה זו אנשים מתחילם להטיל ספק בקיומן של עובדות מכל סוג שהוא.

וזה בדיוק מה שעשו המתנחלים בארבעים ויותר השנים האחרונות בציבוריות הישראלית.

בגלל שהם יהודים וישראלים ובגלל שהם “אחים שלנו” ו”אחדות ישראל” הם יצרו לעצמם לגיטימציה שלא היו ראויים לה והרסו את החברה הישראלית. התנחלות עכו היא המשך ההרס של החברה הישראלית.

כל טענה שעומדת מול השקרים והאלימות היא רק “הצד השני”, ובייחוד כש”הצד השני” הם ערבים או שמאלנים.

ובגלל שמדובר בהתנחלות בתוך שטח מדינת ישראל, הפתרון לבעיה נראה לי כרגע הרבה יותר קשה.

0

9 thoughts on “התנחלות עכו

  1. גרשון

    יכול להיות שלך זה לא מפריע שעיר יהודית תהפך לעיר ערבית.
    יכול להיות גם שלא מפריע לך שכל המדינה תהפך לערבית.
    אבל יש עוד כמה יהודים שפוים שלהם זה כן מפריע.
    כמו גם שמפריע שהערבים בעלי התעודות הזהות הכחולות, באופן שיטתי ומתמיד דואגים לדחוק את רגלינו מהמדינה ולהפוך אותה לערבית.
    עם שפוי מתגונן.

    0
  2. שושי

    בסוכות של לפני שנה-שנתיים ערכו תלמידי הישיבה בעכו תהלוכה, שעוררה אי-שקט. מהמקומונים אי אפשר היה להבין דברים כהווייתם. התקשורת הארצית התעניינה פחות.

    0
  3. ניצן

    האמת חנן, שאין פה שום קשר להתנחלויות אלא להשתלטות הדתיים על שכונות. זה חורה לך דווקא בעכו אבל זה קורה במתכונת זהה בכל מקום.
    למשל, בשכונת רוממה בחיפה הגבאי הביא כמה ברסלבים רק כדי “להשלים מניין”. בתוך כמה שבועות זה הפך לקרב על צביון השכונה כשאותם ברסלבים התחילו לתקוף תושבים חילונים, מנעו גישה לבית הכנסת, שרפו גן ילדים וכן הלאה.
    התושבים הצליחו להתאגד בזמן ולנצח (פחות או יותר, הבנתי שיהב והרב הראשי בחיפה עשו איזו עיסקה מלוכלכת מאחורי הגב של התושבים אבל אני לא סגור על זה).
    מידע נוסף ודוגמא להתארגנות שלהם ניתן למצוא באתר שלהם.

    זו רק דוגמא אחת, זה קורה בכל שכונה בירושלים, זה קורה בישובים בגליל כמו כפר וורדים שמנהל מאבק דומה (ויש לו גם פורום במתכונת דומה.

    רק לפני שבוע כמדומני הייתה בקשה לבדוק את נושא ההתחרדות של רמת אביב ועוד היד נטויה.

    המתכונת דומה, מגיעים כמה בודדים “רק להשלים מניין” ובתוך מספר חודשים השכונה מתחרדת. עכו היא רק דוגמא אחת מבין רבות, והיא לא יוצאת דופן מתהליכים שמתחוללים בערינו כבר שנים.

    0
  4. יואב ספיר

    לא הבנתי. כלומר: אם הבנתי נכון, עלי להעריך את החשיבה שלך פחות, ומאחר ואני לא חושב שזה הוגן, אני מעדיף לא להבין.

    אתה רוצה לקרוא לחידוש השימוש בבה״כ התנחלות? שיהיה. אבל מה ההבדל בין החדירה של ערבים לשכונה יהודית בעכו החדשה לבין החדירה של יהודים לשכונות ערביות בירושלים?

    בקיצור, אם אמורות להיות שכונות על בסיס אתני, אז אמורה להיות גם התנחלות. ערבית? יהודית? שיהיה. בסופו של דבר נלחמים כאן שני עמים. מסמכי חזון משוגרים מן הצד האחד וישיבות נשלחות מן הצד השני. או במלים אחרות: שכח את 67, אנחנו תקועים עמוק בבוץ של 48.

    0
  5. שמרלינג

    אני חולק לחלוטין על ניתוח המצב.
    הישיבה בעכו היא לא הסיפור הגדול פה. אם כבר השתמשת במודל ההתנחלויות אז המתנחלים האמיתיים הם דווקא הערבים שמשתלטים על שכונות יהודיות בעיר. איך אני אגיד את זה בעדינות… מספיקות 3 משפחות ערביות ברחוב שלך כדי שתשנה את דעותיך הפוליטיות מהקצה אל הקצה תוך שנתיים. הערבוב הזה לא עושה טוב לאף יהודי בעכו. אני מודע לזה שאני נשמע עכשיו גזען, אבל חשוב לי להדגיש שאני לא מונע מגזענות. זאת תרבות ומנטליות שלא הייתי רוצה בשכנים שלי, על אחת כמה וכמה כאשר גם הערבים לא מעוניינים בדו קיום. הם נחמדים ליהודים רק כשזה קשור לפרנסה שלהם.

    נמאס, מאוד אפילו, מכל מיני תושבים בישובים או שכונות הומוגניות שמטיפים לדו קיום בישובים המעורבים. אין לכם מושג.

    השמאל בישראל לא משגשג כלל בשכונות וישובים מעורבים. מעניין, לא?

    0
  6. ליאת

    כלומר על “יהוד הגליל” מדברים כבר שנים.
    על “הבעיה הדמוגרפית” גם כן.
    את עכו, כמו ערים וישובים רבים ערבים אחרים פינו במלחמת 48 ולאחריה והכניסו אליה ניצולי שואה ויהודים מאירופה.

    ה”מתנחלים” למדו את זה ממישהו. זה לא בא, ככה סתם.
    כלומר, כשחושבים על זה, כל הפרוייקט הציוני הוא דחיקה של ערבים ממקום מגוריהם.
    יש שעושים זאת בשיטות קצת יותר קולניות – “מתנחלים” או היום – “דתיים לאומיים” ויש שעושים זאת בפחות רעש, למשל הקמתם של ישובים בנגב ודחיקת הבדוואים ממקום המחיה שלהם.

    מדינת ישראל היא מדינה גזענית מעצם הגדרתה כמדינה יהודית.

    אני מניחה שלא יצא לך ללדת בסורוקה ;-). עם היית יולד שם היית יודע שישנם חדרים ליהודיות וחדרים לבדוואיות.
    הסגרציה קיימת לאורך כל הדרך.
    למען האמת, אני חושבת שלי אישית היה קשה לחיות בעיר עם אוכלוסיה מעורבת.
    היה לי קשה הן לחיות בשכונה שיש בה מספר גדול של דתיים כמו גם שהיה לי קשה לחיות בשכונה שיש בה מספר גדול של ערבים.
    ובהכרה שגם אני גזענית קטנה שרוצה שהקהילה שלה תהיה דומה לה פחות או יותר ומוכנה לקבל פלורליזם על הנייר, הניסיונות ליהוד עכו לא מזעזעים אותי.

    ביחס לטענה שהבאת של דבורה טאנן שהיא בעצם טענה אנטי פוסט מודרנית – שאם מקבלים הכל בעצם אי אפשר להגיד כלום על כלום כי הכל זה עניין של השקפה ונקודת מבט.
    יש בזה מן ה”אמת”. יש בזה גם לא מן ה”אמת”. יש מתח מתמיד סביב “עובדות” ו”אמת”.

    באופן אישי, אני תמיד טענתי שמה שמלמדים בתיכון אינה היסטוריה יהודית אלא מיתולוגיה יהודית. בהכרה שזה כך, קיימת התפכחות.

    0
  7. אפי פוקס

    אני נאלץ להסכים עם הפוסט הקודם יותר מאשר עם זה. לא רק שאני לא אוהב את התוצאה הלא נוחה שבדבריך והטוטאליות שבהם, אלא בזה שאתה בעצם מקדש הפרדה אתנית ופוסל את הזכות הלגיטימית של אדם להתיישב היכן שירצה ואת חופש התנועה. אם במקום כלשהו *בתוך תחומי מדינת ישראל* מחליטים יהודים או ערבים להתגורר בתוך שכונה ערבית או יהודית זו לא התנחלות (בדיוק כשם שזו לא ערבחלות) זו זכות לגיטימית כל עוד היא נעשית כחוק, ללא הפחדה, נישול, הפקעה וטרור.

    אני באמת לא מבין ממה רתחת והתוצאה של הפוסט הזה ממש לא ברורה, ואם כן, היא מטרידה.

    מחוץ לשטחי הקו הירוק זה סיפור אחר.

    0
  8. אפי פוקס

    אה, ועוד דבר קטן… אם כבר מדברים על ציביון, בעיני אנחנו חוזרים לדיון ה”יהודית- דימוקרטית”. בעיני יש רק ציביון אחד: הציביון הדימוקרטי. לממשלה צריך להיות רק ציביון אחד ראוי לקידום: ציביון העיר הדימוקרטית ואיכות החיים של תושביה. רצון “לייהד” אזור מסויים (כמו הגליל או הנגב)- באמצעות תמריצים על פי מוצא אתני או דתי, מטרידים אותי.

    0
  9. אודי מנור

    ועכשיו התפניתי לקרוא את שני הפוסטים שלך על עכו… אז קודם כל צחקתי מהראשון, הזכיר לי מישהו, והחכמתי מהשני.

    הבעיה אפילו עוד יותר מורכבת מכפי שאתה מתאר ותארת אותה מצוין, שלא תבין אותי לא נכון. הבעיה הנוספת היא שהמתנחבלים אכן מאמינים שהם עושים ציונות, במובן הפשוט של יהוד הארץ. מן הבחינה הזו אין לי לפחות בעיה עם המושג ‘צביון יהודי’. כי הרי כל הציונות מבוססת על ההנחה שא”י היא ארצם של היהודים, לא רק אבל בפרוש גם, ושהיהודים מסיבות כאלו ואחרות אינם חיים בה ולכן ציונות פירושה לתת צביון יהודי לא”י, וא”י כוללת מקומות כמו עכו.

    אבל הבעיה היא שהמתנחבלים לוקחים רק צד אחד של הציונות, ההתישבות, בלי להקפיד על הצד השני, שגם הוא חלק מהציונות ההיסטורית-הקלאסית של הרצל, של ויצמן, דב”ג ואפילו ז’בוטינסקי: קבלת הלא-יהודים [כלומר הערבים] כתושבים וכאזרחים שווי זכויות הראויים לכבוד לאומי ולא רק אישי. עד כדי כך.

    כמובן שזה מסובך לביצוע, אבל זו היתה המגמה וזו אמורה להיות המגמה, תוך כדי ביקורת על אותה הנהגה ערבית המתנהגת באופן אגואיסטי-מתנחבלי הפוך.

    המתנחבלים, לסיכום, הואיל ואינם מקבלים את המימד הפלורליסטי שיש בציונות בכל שאלות הפנים יהודיות [זהות יהודית בלשון המדרשות למיניהן], או במלה אחת הם אינם מקבלים את הדמוקרטיה, ממילא הם לא רוצים ולא מוכנים ולא מסוגלים מנטלית-אידיאולוגית לקבל את הערבים בעכו או בכל מקום אחר, ומכאן האלימות המתפרצת שלהם, שוב, בלי קשר לשאלה מה אחריות הצד הערבי לאלימות וכו’.

    לסיכום, הבעיה היא שמרוב טישטוש מהותה העמוקה של הציונות, רוב הישראלים, יהודים כערבים, לא מצליחים לראות שהמתנחבלים הם למעשה התנועה האנטי-ציונית האקטיבית והמסוכנת ביותר.

    0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *