“להגן הילדים” פוגע בכולנו

By | 2 בדצמבר 2008

אמא אחת לילד אחד נפגעה מאיך שדיבר אליה איש אחד.

ואז היא הפיצה מכתב הקורא להחרים את העסק של האיש האחד.

המכתב האחד הזה שוכפל למאות אלפי (ואולי מיליונים) עותקים והגיע גם לתקשורת המסחרית ודרכה לעוד מאות אלפי אנשים.

חשבתי לעצמי “למה אנשים מוכנים לפגוע באדם אחד מבוגר בגלל שהוא פגע במבוגר אחר?”

מה ההתלהבות הזאת לפגוע באותו איש?

אם זאת היתה חברה מסחרית שמקיימת מדיניות של פגיעה לשם רווח, מילא. כדאי למחות ולהחרים.

אבל אדם אחד שזו פרנסתו ושאין קשר בין ההתנהגות שלו ובין איכות או מחיר המוצר שהוא מוכר? למה לפגוע בו אישית?

ואולי אופן ההתנהגות שלו נובע מסוג פגיעה דומה של הילד? ובמקום להיות נטל החברה הוא מתפרנס ממכירת פיצה?

לא אפשרות סבירה?

אז חוץ מאשר “אקטיביזם כורסא בקליק” ו”ההזדעזעות הנוכחית שמייד תוחלף בהזדעזעות אחרת” יש כאן גם פעולה של “להגן על הילדים”.

בריצה “להגן על  הילדים” נושרות מאיתנו מחשבה רציונאלית וחמלה.

ובכך אנחנו פוגעים בעצמנו, בילדים שלנו ובאנשים אחרים.

ואת זה אנחנו כבר מכירים מחוק סינון הדמוקרטיה.

ואני, שהמלצתי שאפשר להעביר את המכתב, מבין את טעותי ומשנה את ההמלצה.

0

30 thoughts on ““להגן הילדים” פוגע בכולנו

  1. אלירם

    הכל נכון, אבל יש אלמנט אחד שאתה מתעלם ממנו והוא אלמנט ההרתעה.

    גם לענישה ציבורית יש השפעה הרתעתית. אני בטוח שלא מעט נותני שירות יחשבו יותר מפעמיים לפני שהם ידברו בגסות ללקוחות ובעיקר לילדים מוגבלים. האיום ב”זובור” כמו שבוודאי עובר עכשיו אותו בעל פיצריה (אני מכבד את החלטתך שלא לנקוב בשמו) אולי יוסיף קצת מתינות להתנהגות המכוערת הרווחת במקומותינו.

    אני חושב שיותר משהיתה כאן הזדהות עם אותו ילד/נער היתה כאן דווקא הזדהות עם האם. העלבון המשני שלה הוא העלבון האמיתי כאן. הזלזול הוא לא בילד כמו במאמץ שלה להעצים את הילד שלה ואותו המוכר בעט באבן שהיא מנסה לגלגל במעלה ההר.
    אז אולי היתה השפעה לכך שהוא ילד, אבל מקרים דומים שקרו לעוורים (איסור להכניס כלב נחיה) או לנכים מעוררים זעם דומה.

    בריון שמתעמר בחלשים אפשר לנצח על ידי התאחדות. ההתנהגות שם היתה כנראה בריונית והעונש אכזרי לא פחות מהפעולה המקורית, אבל גם לשלול חירותם של גנבים זהו עונש חמור למדי. בעיקר אם תחפש את הנסיבות שהביאו להדרדרותם לפשע.

    אבל הנקודה העיקרית היא שרק בשביל האלמנט ההרתעתי, כדאי ורצוי לדעתי לספר את הסיפור הזה. שיהדהד.

    0
  2. קרייזי

    לשמחתי הרבה המכתב הזה לא הגיע למייל שלי. גם אם היה מגיע, הייתי מוחקת, לדעתי גם בלי לבדוק באתר שלך. (למרות שלפני שאני מעבירה, אני בודקת את המלצתך). מעבר ל- להגן על הילדים, יש כאן משהו נורא הרבה יותר. מכתב כזה מקומם אותי הרבה יותר. אני מבינה שהאישה נפגעה, אבל דברים כאלה קורים לא רק לאנשים עם מוגבלות ואנשים עצבניים או לא נחמדים יש בכל מקום.
    להפוך ענין אישי למסע הכפשה זה קיצוני. יש יותר מידי אנשים שידם קלה על ההדק של העבר לכל הנמענים ולשלוח מייל בתפוצת נאטו זה לא כמו לספר לחברות בשכונה.
    אולי היא צודקת, ואולי היא רגישה מידי וזכותה לא להכנס לפיצה הזאת לעולם.
    אני מרגישה שאני לא מסוגלת לפרוט את התחושה שלי למילים. אולי זאת השעה, או הנושא, אבל אנשים כמו הגברת, חיים בתחושה שהם מרכז העולם ומה שנעשה להם קשור אליהם.

    לילה טוב

    0
  3. דרומי

    רגע, אז לדעתך לגנות מקרה כזה זה לא ראוי?
    או שלגנות זה ראוי, אבל לא ככה?
    אז איך?

    0
  4. רציו ואמוציו

    איך שלא תסתכלו על זה, אם זה היה קורה לכם, לא הייתם מהססים להשתמש במדיום הזה בשביל להעביר את המסר. החשבון הוא מאד פשוט, אדם שמוכר מוצר ונותן שירות, צריך להיות שירותי!!! נקודה. אם הוא לא יעשה זאת כל אחד מאיתנו יחרים את המקום הזה (אם זה היה קורה לו באופן אישי). המסר הזה חיוני בקידום הסובלנות והסבלנות, אחרי הכל שירותיות היא אלמנט בסיסי בפרנסתו. כבעל עסק הוא צריך לדעת זאת. לא משנה מהן דעותיו האישיות, מזגו החם של המוכר יכול להתפרץ עליך בכל עת גם אם אינך בעל מוגבלות. לצערי הרב, כיום, אנשים לומדים מטעויות אך ורק דרך הכיס ולא דרך חינוך טוב. יש לי הבנה מלאה ברצון להגן על הילד והתסכול של האמא לילד אוטיסט. אם הילד שלכם היה אוטיסט סף הרגישות שלכם והמגננות היו עולות בהתאם. יתרה מזאת, הסבירות היא גבוהה בהחלט שהייתם מתנהגים באופן דומה. רק בשביל לסבר את האוזן, זה לא שונה מחברת סלולר שמרמה את הלקוח שלה. הפגיעה היא עדיין אותה פגיעה, בין אם רציונלית או אמוציונלית. זכותה המלאה להפיץ את המסר הבסיסי לכל האמהות באשר הן במיוחד לילדים עם צרכים מיוחדים. כאשר מכתב כזה מגיע לידכם, פה נמדד שיקול דעת שלכם כצרכנים וכבני אדם. עליכם לנהוג בהתאם לצו הפנימי שלכם. כך או כך ההחלטה נמצאת בידכם אם להעביר או למחוק. כמו כן, חשוב שאנחנו כצרכנים נדע על כך בכדי שבאותה מידה נוכל להחליט באופן עצמאי אם אנחנו ניתן מכספנו לאותו בית עסק או לא.

    0
  5. מורן

    צריך לזכור בויכוח הזה, ש(בשונה מאפליה נגד נכים במקום מסוים, או סירוב להכניס כלבים וכו’), לא מדובר במדיניות של אותו מקום. מדובר במקרה אחד (שאני לא מזלזלת בו), ובאירוע אחד מבודד, שכמו שכבר נאמר כאן, לא ניתן לדעת למה לייחס אותו – לאופי של אותו מוכר? למבנה האישיות שלו? לכך שהיה לו יום רע?
    בקיצור, לדעתי מבחן ה”חרם צרכנים בתפוצה רחבה” הוא מבחן העיקביות והמדיניות (המוצהרת או לא מוצהרת של המקום). כך, אני אחרים מקום שבאופן עקבי ושיטתי לא מאפשר לילדים אוטיסטים להיכנס אליו, אבל אני לא אחרים מקום (או לפחות לא אפיץ זאת בתפוצה רחבה) שפעם אחת דיבר לא יפה (בלשון המעטה)לילד.

    0
  6. שרון

    קראתי וחשבתי על מה שכתבת.
    אני יכולה להעיד על עצמי שאני לא מעבירת מיילים סדרתית ואני מקפידה לבדוק באתר שלך לפני שאני שולחת מה דעתך על העניין.
    לעניין זה כתבת בהתחלה “אפשר להעביר” אחר כך כתבת “לכאן ולכאן” ואני מבינה את מה שכתבת כ”אין לי דעה ספציפית בעניין כל קורא יעשה את שליבו והגיונו אומר לו לעשות”.
    גם אני, כאם לילד מיוחד, יכולה לספר לך על הקשיים שאני מתמודדת איתם בחיי היום יום שלי.
    ואני לא מצפה מאיזה מוכר פיצות שיבין את הבעיות שלי ו/או יזדהה איתן. אבל מכאן ועד להכפיש ולהשפיל אדם (ולא משנה אם הוא מפגר או מוגבל או אדם רגיל לחלוטין) הדרך ארוכה.
    זה לא שהילד התפרע או עשה משהו לא בסדר בחנות.
    זה לא שהיתה סיבה כלשהיא למוכר לדבר בצורה כזאת.
    הילד בסך הכל עמד מולו וביקש את מה שהמוכר אמור לספק לו. זאת העבודה של המוכר – למכור פיצות.
    וגם אני כלקוחה, אם מישהו היה מתעלם ממני בהפגנתיות ואחר כך עוד צועק עלי, ולא משנה מה רמת המשכל שלי, הייתי מתרגזת ואולי גם שולחת מיילים בתפוצה של לפחות החברים הקרובים שלי שאני לא ממליצה להכנס לפיצה הזאת כי השרות שם זוועה.
    אז נכון שאולי העניין לא היה עושה כאלה גלים, כי אני אדם רגיל ועצם העובדה שהפגיעה היתה באדם מוגבל (או באימו, שאני מעריצה על ההתמודדות היום יומית שלה עם אנשים כמו מוכר הפיצות, ויש כאלה למכביר) עשתה רעש גדול, אבל גם אני חושבת שיש צורך דחוף להסביר למוכר ולו במחיר החרם על החנות, שלאנשים צריך להתייחס בכבוד ולא משנה אם הוא מוגבל או אדם רגיל.
    העברתי את המייל לחברי עם דעתי והערותי בנושא זה ואני מקווה שחברי יעבירו אותו הלאה ולו כדי שהמוכר בחנות ילמד את הלקח ובפעם הבאה יחשוב פעמיים לפני שהוא מתייחס בצורה כזאת לאנשים(ולא משנה מי הם).
    שרון

    0
  7. אלירם

    מורן: אף מקום לא מצהיר שזו המדיניות שלו כשאירוע כזה נחשף.
    חוץ מזה, האם טוענת שאותו אדם נוהג בגסות רוח בדרך קבע, כנראה שלא רק כלפיה. אז עכשיו זה בסדר?

    יש מעשים שמצדיקים מחאה גם לאחר מעשה חד פעמי. כל אחד מחליט (ואני לא חושב שזה תמיד באופן אוטומטי) אם הוא מזדהה עם המחאה ומעביר או לא. במקרה הזה היתה תפוצה מהירה והחלטית, מה שלא תמיד קורה. אני חושב שזה קשור לאמינות הגבוהה של הסיפור (האם התראיינה בשמה המלא, נתנה תגובה לאתרים כמו YNET וכו’) ולכך שהוא אכן “פורט על המיתרים” הנכונים.

    ואם המוכר עצבני, שיוציא את זה על לקוחות רגילים, לא על חלשים ממנו.

    0
  8. אורן

    היהדות מלמדת אותנו תמיד לדון לכף זכות, גם במקרים קיצוניים ובמיוחד כשזה לא ממש קל ונעים.

    איני בא להצדיק חוסר נימוס ובמיוחד לא כשהוא פוגע באדם חלש,

    אבל עלינו לעצור ולחשוב לפני שנטיל חרם גורף ונפגע בפרנסתו של אדם.

    אדם שאולי היה עצבני במיוחד באותו יום או שעבר עליו יום קשה במיוחד,

    אדם שאולי סובל באופן קבוע מהצקות חוזרות ונשנות של ילדים בקניון.

    כאמור, איני בא להצדיק אותו אך איני יכול גם לשפוט ולהעניש מבלי להכיר אותו ומבלי לדעת את כל העובדות והרקע להתנהגותו.

    לעניות דעתי, לפני ש’נוקיע’ אותו ונטיל עליו חרם שיפגע בפרנסת משפחתו (שאולי כוללת גם ילדים), אולי יש לנסות ולדבר איתו ולאפשר לו לתקן דרכיו.

    איני מזלזל, חס וחלילה, בפגיעה ובבושה שחשה האם, אבל אני לא חושב שהחרמתו והוקעתו יתרמו לכך שלא יעשה זאת שוב,

    לצערי הם רק יגרמו את ההפך.

    0
  9. עדי

    עם כל הכבוד לרעיון האצילי של “לדבר איתו ולאפשר לו לתקן את דרכיו”, אדם כמו שרגא שבתגובה לאותן האשמות טען שהאם משקרת ולא היה ולא נברא לא ראוי לכל הצ’אנסים האלה, מה גם שכל מי שאכל שם בעבר (וזה כולל אותי) לא הופתע לשמוע על הסיפור ואף העיד על מקרים דומים שקרו לו בעת השהייה במקום.

    0
  10. אודי

    אם היה מדובר באדם נחמד בדר”כ, ורק היה לו יום רע, הייתי מצפה לשמוע התנצלות.
    עד כה, שבוע וחצי אחרי הארוע, לא שמעתי/קראתי על התנצלות שכזאת.

    כשאני בוחר היכן לאכול פיצה, או מסעדה (או אפילו חנות אחרת), חשוב לי לקבל שירות טוב לא פחות מאיכות האוכל או המחיר.
    אני בכלל לא מדבר על מוגבלות, אלא על שירות ברמה הכי בסיסית. אם השירות לא טוב, אמליץ למכרי לא ללכת לשם.

    אם “אופן ההתנהגות שלו נובע מסוג פגיעה דומה של הילד”, כבר היינו קוראים על זה.

    ההתנהגות של מר פיצה בעצמו – ולא המכתב הזה – היא זו שעלולה לגרום לקריסת העסק שלו, ואם כך יקרה, כדאי לו לשקול לעבור לעסק אחר שאינו דורש שירות לקוחות.

    0
  11. אלישיה ד.

    חנן, שאלת ”למה אנשים מוכנים לפגוע באדם אחד מבוגר בגלל שהוא פגע במבוגר אחר?“ ואענה לך:
    כאשר יש התנהגות לא ראויה עלינו כחברה לפעול כדי להפסיקה, בין אם זה ביטויי גזענות, אפליה או חוסר נימוס בסיסי. כל ההתנהגות הזו של לשתוק ולתת לאנשים להתפרנס היא זו שמאפשרת להתנהגות לא ראויה להמשך. וכאשר אדם הנתקל בהתנהגות לא ראויה, לא משנה מה טיבה, לא פועל כדי להפסיקה הרי שהוא למעשה מחזקה ומעודדה. ישראל כחברה שכחה מה זה לגנות ולהוקיע התנהגות לא ראויה- זה מתחיל מנשיא המואשם באונס אשר לא מוכן לוותר על כסאו, ממשיך בשרינו המואשמים בשוחד, במוכרינו המבטלים אדם עקב נכותו ונגמר בתוכניות טלביזיה המנציחות ומחזקות גזענות.
    השאלה חנן, היא לא מדוע לפגוע באדם, השאלה היא מדוע אנשים עדיין יושבים על הכורסה ומחאתם מסתכמת בלשלוח את המייל על מקרה הפיצה לחבריהם ותו לא.

    0
  12. עמית וולפמן

    שלום חנן,
    ראיתי ששינית את המלצתך והיה חשוב לי שגם קולי ישמע כאן באתר שלך בין יתר התגובות. המכתב המקורי שלי נכתב מהבטן, ולא היה לי מושג שהוא יעורר כזו תהודה ציבורית. קשה לי לנתח שכלתנית למה דוקא המכתב הזה עשה כזה רעש לעומת מקרים אחרים מעצבנים גם כן שלא עוררו כל כך הרבה תגובות לכאן ולכאן. אולי כי בחרתי להחשף בשמי המלא עם טלפון ואולי כי כל אחד יכול למצוא בו משהו אישי להזדהות איתו. חשוב לי להדגיש שלא היתה לי כוונה לפגוע בפרנסתו של איש. כשכתבתי “חרם צרכנים” חשבתי שמכתבי יגיע לכמה מאות אנשים – הורים או צוותי החינוך של ילדים עם צרכים מיוחדים(אלו היו הנמענים ברשימת התפוצה המקורית שלי), וכוונתי הייתה להזהירם מפני אדם שאינו סובלני כלפי אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים על מנת למנוע את הפגיעה בילד הבא.
    לא יכולתי להעלות בדעתי שהמקרה שלי יעורר כזה צונאמי תקשורתי.
    אין בי רגשות טינה או כוונות נקם חלילה, אני כן שמחה שהנושא של יחס החברה לשונה עולה על סדר היום הציבורי, ואני מקווה שהמקרה הזה ימנע התנהגות דומה במקומות אחרים כלפי כל אדם עם צרכים מיוחדים בכלל וילדים אוטיסטים בפרט. אני לא חושבת שברוב המקרים אנשים בוחרים להעביר את המכתב כדי לפגוע בפרנסתו של אותו שרגא כי המכתב הגיע גם לאילת ולמטולה, לידי אנשים שלא יגיעו בעתיד הנראה לעין לדיזינגוף סנטר. לדעתי רוב האנשים ממשיכים להעביר את המכתב כי הוא נוגע בנושא רגיש שניתן להתחבר אליו ברמות שונות: יחס מנומס של אדם לאדם, יחסם המבטל של מבוגרים מסויימים כלפי ילדים בכלל וכמובן היחס של החברה הנורמטיבית כלפי השונה ובעל הצרכים המיוחדים. ולכן אולי יש למכתבי הקטן כזו תהודה ציבורית, כי הוא מצליח לגעת בכל אחד ברמה אחרת.
    עמית וולפמן
    אמא של סער

    0
  13. עמוס שפיר

    שמתם לב שכל התגובות, מכל הצדדים, מתבססות על מקור אחד בלבד? מישהו טרח בכלל לקבל את תגובתו של המוכר? אולי הילד דיבר לא ברור, כך שמי שלא מכיר אותו לא יכול להבין מה הוא אומר?

    אני מבקש מראש את סליחתה של עמית וולפמן על השימוש במקרה זה כדוגמא, אבל כבר היו דברים מעולם: בעל עסק א’ לא מצליח ורוצה לפרוש; הוא מארגן תלונת שוא של לקוח ב’ שמכריז חרם צרכנים; א’ סוגר את העסק ותובע פיצויים מ-ב’ ומכל כלי תקשורת שפרסם את הסיפור; א’ ו-ב’ מתחלקים ברווחים.

    יש להבהיר שאיני מטיל ספק במהימנות העובדות שהוצגו במקרה זה; רציתי רק להסב את תשומת הלב לנקודה רגישה במקרים כאלה.

    0
  14. Boojie

    לא ששאלת הקלות הבלתי נסבלת של החרמות באינטרנט לא הטרידה אותי במקרה הזה, אבל אני חייבת לתהות על הטענה שלך שיתכן שהמוכר גם הוא סובל מנכות/ליקוי כלשהם: זה ברצינות נראה לך סביר שעסק כלשהו יעסיק אדם עם מוגבלות משמעותית בקשרי אנוש בשירות לקוחות? לא, ברצינות? עם כל הכבוד לשאיפה לשוויון הזדמנויות וכל זה, זו באמת הגזמה קלה. אי אפשר להעסיק בעל ליקוי חברתי כאחראי על שירות לקוחות, כמו שאי אפשר להעסיק אדם בעל ליקוי ראייה כמוכ”ם, אדם בעל ליקוי בשמיעה כמכוון פסנתרים או אדם שסובל מליקוי בדיבור כקריין. עם כל הרצון הטוב, לבני אדם *יש* מגבלות (גם ל”בריאים” שביניהם, גם לי, גם לך), הם אמורים להיות מודעים אליהן ולנהוג לפיהן, והתעקשות על שוויון הזדמנויות מוחלט והעסקת כל אדם בכל תפקיד לא משנה אם הוא מתאים לו או לא היא חסרת כל היגיון. אם עסק כלשהו מחליט להעסיק בשירות לקוחות אדם שאינו מתאים לכך (וגם בלי להודיע על כך ללקוחותיו מראש), הרי שעליו לצפות שיהיו לכך השלכות שליליות מכיוון הלקוחות, ובצדק. ללקוחות מגיע קודם כל שירות טוב ולא פוגעני.

    0
  15. רון - הודעה ליובל כפיר

    לא ניתן לקרוא את ההודעה שלך באתר פייסבוק.
    נדרש להרשם ולי אין כוונה להרשם לאתר מסוג כזה.

    אתה מוזמן לרשום כאן את הודעתך כדי שנוכל להתרשם ממנה

    0
  16. אחת לאיזה זמן מוגבל

    גם אני לא העברתי את המייל הזה הלאה כי משהו הרגיש לי מוגזם מדי, בייחוד לאור העובדה שקיבלתי את המייל הזה מיותר מדי אנשים.
    יחד עם זאת אין ספק שהמקרה מקומם ומכעיס, וכמו שכבר כתבו לפניי – נותני שירות פוגעניים יש בכל מקום, וגסות הרוח שלהם לא מפלה בין דתות גזעים מינים ומוגבלויות.
    ובמקביל –
    אך לפני שבוע קראתי שתנובה הורידה מהמדפים קו שלם של קרטוני חלב בשל חשש לפגם במוצר, עניין צרכני חמור לא פחות, אם לא יותר מהנ”ל. לצערי לא קיבלתי אף מייל שקורא להחרים את תנובה על זלזול עקבי בצרכנים שלה, מה שאומר שאנחנו חזקים על חלשים.
    אבל בינינו – אני לא צריכה שום מייל. את תנובה כבר החרמתי מזמן.

    0
  17. דוד פ

    אני מכיר אישית,
    נכנסתי פעם אחת (יותר מדי) למקום המדובר.
    א. הפיצה לא הייתה טעימה בכלל.
    ב. המוכר לא היה נחמד בכלל.
    אני לא אוטיסט ואני גם לא נוהג לצפות ליחס מיוחד אבל המקום ההוא קר ומנוכר ובלי קשר למקרה אני ממליץ לא להיכנס לשם.

    0
  18. אפי גייזלר

    שלום חנן,
    קראתי את תגובתך למכתב הקורא להחרים את עסק הפיצה, ואני חולק עליה.

    אני לא חושב שאף אחד מהמגיבים פה, תומך בהפצה חסרת הבחנה של דוא”ל משמיץ. זו הסיבה שאתה הקמת את “לא רלוונטי” וזו הסיבה שאנשים כמוני חושבים שזהו שירות חשוב ואפילו תרמו מכספם כדי לסייע בהפעלתו (לפחות אני).

    הוא שירות חשוב מאחר והוא מאפשר לנו להשתמש ב”שוט” האינטרנט בתבונה, כדי לאכוף (או במרבית המקרים לפחות לנסות). נורמות התנהגות ושירות שכל אחד מאיתנו רוצה וזכאי לקבל בחברה סובלנית ונאורה ומפותחת.

    אתה הרי שוחחת עם אותה האם, ונוכחת לדעת שהיא אכן קיימת והמקרה אכן קרה לה (לפי דבריך), כלומר בעל הפיצה אכן ראוי לגינוי על מעשהו זה. הרי אם הביקורת הזו כלפי אותה הפיצה הייתה מובעת באתר של ביקורת מסעדות,למשל, לא הייתה על כך כל ביקורת אז מדוע נקיפות המצפון?

    אני חושב (ותקן אותי אם אני טועה), שמאחר שלאתר ביקורת מסעדות יש עורך אשר עובר על התגובות התפרסמות בו. הוא אמור להסיר ממנו את התגובות המשתלחות והפוגעניות;
    ובמקרה הנ”ל הביקורת הובעה באמצעות מייל שרשרת כאשר אתה נמצא בעמדה של מעין “עורך” שעל פי חוות דעתו אנשים יחליטו אם להעביר הלאה או לא; הכוח הזה שנתון בידיך מפחיד אותך קצת ולכן שינית את חוות דעתך.

    בד”כ אני חושב שטוב שכך. אדם צריך לחשוב פעמיים לפני שהוא מפעיל כוח, אבל מצד שני עליו לא להרתע מלהפעיל אותו כאשר המקרה מצדיק זאת. כנאמר בפתגם הידוע “…מי שמרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים”

    לכן אני חושב שלא היית צריך לשנות חוות דעתך המקורית.

    1+
  19. יובל כפיר

    (אני מניח שרון צודק…)

    כתבתי בפייסבוק פוסט קצר:

    === הצילו את החריגים – תלו את שרגא בכיכר העיר! ===

    בהתחלה גם אני הפצתי את הסיפור הזה, כאן בפייסבוק. עכשיו אני מתחיל להתחרט על כך.
    הסיפור הזה תופס תאוצה על תקן של “מירוק חטאים” של כו-ל-נו. כאילו אם נתלה את שרגא מהפיצה בכיכר העיר, ישראל תהיה מקום סובלני לאוטיסטים ושאר חריגים. הבו לנו את ראשו של שרגא בשם כל החריגים והדחויים, בתור כפרה על כל המתנשאים והמגעילים שלנו!

    נכון, ההתנהגות שלו היתה מגעילה. אבל תחשבו לרגע האם באמת כל החרון הקדוש שלנו מופנה כלפי המטרה הנכונה. ואז תחשבו מה באמת אפשר לעשות כדי שלא ירבו תופעות כאלה בחברה שלנו. אולי כדאי לתרום זמן, כסף או מרץ לעמותה שמסייעת לחריגים. אולי כדאי להצביע בבחירות למפלגה שתדאג לחברה יותר סובלנית ושוויונית. ודאי יש עוד דרכים – אין לי פתרון קסם. חוץ מאשר לינץ’ בשרגא, כמובן.

    יש לי תחושה, שגם אם נהפוך את שרגא לקבצן מובטל חסר-בית, זה לא ישפר בהרבה את היחס לחריגים בחברה שלנו.

    ותחשבו על זה.

    0
  20. יריב

    שלום לכולם,

    ראשית, ברצוני לציין שאני מכיר את שרגא היטב ואף מקורב אליו. כך שמן הסתם אינני כותב מעמדה אובייקטיווית. עם זאת, גם עמית וולפמן, שאותה אינני מכיר כלל, לא כתבה מעמדה כזו. אשתדל, במידת האפשר, לא להתייחס למקרה עצמו ובווודאי שלא לשפוט אף אחד מהצדדים (הרבים). הגם שאני מכיר את שרגא טוב יותר מכל הכותבים פה, ומ-20,000 החברים בקבוצת החרם בפייסבוק, הרי שאין זה מתפקידי להעמיד חלק גדול מהכותבים על טעויותיהם הרבות בהתייחסותם אליו. אני מבקש רק להתבטא בנושא הזה בהקשר יותר רחב, בניסיון לא לגעת במקרה עצמו.
    כמי שהיה עד לאותו “צונאמי” תקשורתי, כפי שתיארה אותו עמית, דווקא מנקודת המבט של שרגא, נדהמתי לגלות כמה וכמה דברים:
    א. נדהמתי לגלות את העוצמה, ההיקף והמהירות שסיפור, כלשהו, מתפשט במדיה הזו.
    ב. בניגוד לכלי תקשורת אחרים, שמניחים שחשיפתם לציבור כ”כ רחב מחייבת איזושהי אתיקה מקצועית, הרי שהמדיה הזו מגיעה ליותר אנשים ואיננה מחייבת או מקיימת הליכים כאלה.
    ג. הגם שהפעולה של עמית הייתה מובנת והגיונית מבחינתה, הרי שבוודאי לא היה מתפקידה להציג את עמדת הצד השני במכתבה ולכן גרסה זו מוכרת רק למעטים
    ד. הדבר המרתק מכל שעלה בדעתי כשחשבתי על דרכי ההתמודדות האפשריות עם הפער הנ”ל, היה שלמיטב הבנתי, ובניגוד לכל “פרשה” אחרת שמתפרסמת בציבור, לא היה איזה כלי תקשורת או “במה” כלשהי שבה ניתן היה להגיב. כל ניסיון לספק את גרסת הצד השני למכתב הזה לא היה מקבל ולו אחוז מהחשיפה וההתייחסות שזכה לו המכתב המקורי עצמו. הבמה שבה נוהל הדיון הייתה עשרות ואולי מאות אלפי תיבות אי-מייל של המפיצים. לא ניתן לשחזר את המסלול של המכתב המקורי עם מכתב התייחסות כלשהו

    גם אם כולכם טוענים שהפצת המכתב נבעה מהשיפוט המעמיק של כל מפיץ ומפיץ כי מדובר במכתב שהוא נכון ב-100% ובמסר שהוא צודק ב-100%, הרי תסכימו שייתכן כי גרסת הצד השני הייתה שונה ויתכן שהייתה משפיעה במשהו על לפחות חלק מהמפיצים והמחרימים.
    בתור משתמש אינטרנט שקיבל לא מעט מכתבי שרשרת בעבר, מיהרתי לבדוק את המלצתו של חנן לגבי המכתב הזה מיד כשקיבלתי אותו.
    לאור מה שתיארתי בסעיף ד’, האתר של חנן נראה לי כדבר הקרוב ביותר לתפקיד העורך (או המבוגר האחראי) בכל כלי תקשורת אחר, ולכן הצטערתי לגלות שהוא ממליץ להעביר הלאה.
    לא הגבתי עד היום בשום במה אינטרנטית או אחרת לסיפור מכיוון שאינני אובייקטיווי ואינני רוצה להצטייר כמי שיש לו מחלוקת או עימות עם עמית שנפגעה כנראה באופן אמיתי ועמוק. אינני חלק מהעימות שהיה או שקיים עכשיו.
    בכל זאת, שמחתי לגלות, שבכתובת היחידה שקיוויתי למצוא איזשהו רמז לספק בדבר נכונות הסיפור כמשקף בלעדי של האירועים, ובדבר התגובה ועוצמתה, מצאתי את הספק הזה.
    גם אם הבמה היא צנועה ולא משנה את היקף ועוצמת התגובה, הרי שאני רואה זאת כמהלך שקול שאני רוצה לעודד.

    0
  21. צילי

    ראשית, התיאור הולם גם את הפעם היחידה בה הגעתי לפיצה המדוברת עם בנותי ( ילדות”רגילות” ומנומסות).נתקלנו ביחס מתנשא ובלתי נעים בגינו איני שבה לשם עוד. שנית, אין לשער את הקושי היומי , המלחמה על כל פרט בנסיון לשלב בחברה ילדים כנער המתואר. יש לי קרוב שגם הוא אוטיסט בתפקוד גבוה, מקסים ושובה לב, והוריו מנהלים קרב יומיומי על התקבלותו בחברה ועל הצורך ללמד אותו התנהגות במצבים שאנו, ה”רגילים” לא צריכים כלל להקדיש להם מחשבה. המדובר באמת בגלגול סלע במעלה הר ותגובה מעליבה ופוגעת כמו שזכה לה בנה של עמית מדרדרת במורד ומיאשת עד דמעות. לבי אתה.

    0
  22. דריה

    צילי, ההנחה שלך, ושל עשרות אלפי המחרימים בפייסבוק, היא שהנער אכן “זכה” לתגובה המעליבה והפוגענית. ההנחה שזה מה שקרה היא הנחה המתבססת אך ורק על גרסתה של עמית וולמן, שלא נתמכת אפילו על ידי שתי חברותיה שהיו איתה במקום (אחרת מן הסתם היו חותמות על המכתב).

    0
  23. דוד

    אני חולק עליך. אני מכיר את הפיצה. מדובר באדם בוגר, מודע למעשיו, וחסר כל נימוס ואדיבות. אינני מבין מה ההבדל בין תאגיד לאדם פרטי. ההפך- במקרה של תאגיד ניתן לטעון (טענה שגויה לטעמי): “מה אשמים עובדי התאגיד שיפוטרו עקב מדיניות לא ראויה של ההנהלה?”.

    אנשים אחראים למעשיהם ולתוצאות מעשיהם- זוהי ההנחה הבסיסית עליה מבוססים הצדק, המוסר והחוק הנוהגים בחברתנו.

    אדם שהתרשל לרגע קט, נהג במהירות מופרזת, איבד ריכוז והרג אדם אחר- יענש בחומרה, ילך לכלא, והכל בגלל רגע קטן של רשלנות. היכן הצדק? הצדק הוא שכשבחרנו לנהוג בחרנ לקחת אחריות- התרשלנו – נשלם.

    ובמקרה הזה- פתח אדם עסק- לקח אחריות לנהוג באדיבות, לא נהג באדיבות? ראוי שישלם מחיר עסקי כבד, וטוב שקהילת האינטרנט בישראל לקחה אחריות והוציאה את “גזר הדין” אל הפועל.

    0
  24. יהונתן

    דוד אחי,

    בעלי עסקים רבים אינם נוהגים באדיבות אך איש אינו מפיץ עליהם מיילים שכאלה.

    המייל לא הופץ בגין שירות גרוע או פיצה לא טעימה אלא בגין טענה ערכית כלפי בעל העסק.

    כלומר, לא דומה הדבר לחרם על הסלולרים עקב המחירים הגבוהים אלא יותר לחרם על זמר שלא שירת בצבא – עונש על בסיס ערכי.

    וכפי שאמרו חכמים, בערכים אין נכון או לא נכון וישפוט הקורא ויחליט – יש מי שיחרים ויש מי שלא. זה בעצם הדיון לעיל. הרי לשלוח מייל תמיד אפשר, אין שאלה אם לשלוח או לא. זו מדינה חפשית.

    אני אישית לא אלך לפיצריה הזו אבל זה רק אני.

    0
  25. רות ערמוני

    נראה לי שבכלל לא הבנת את הפואנטה. הנושא כאן הוא לא העלבון של האמא, אלא, היחס הבלתי נסלח של בעל הפיצריה כלפי נער – חסר אונים, שניסה לקנות פיצה, ורק בגלל שהוא קצת שונה מאחרים “זכה” להתעלמות מביישת (מביישת את בעל המקום) מצד בעל העסק. התנהגות כזו לא רק שאינה נכונה מבחינה עסקית (שזה עניינו של בעל העסק)מה שחשוב פה הוא ההיבט החברתי – איזו מין חברה אנחנו רוצים לעצמנו ואיזו התנהגות אנחנו מוכנים לקבל ואיזו לא . לתת לגיטימציה לבעל עסק הפועל בצורה כל כך אטומה, כלפי אדם אחר שברור שאין לו הכלים להתמודד עם זה בוודאי שלא ראויה לגיבוי מהסוג שאתה נותן לו

    0
  26. אבא של אוטיסט

    הפוסט הפוסט-מודרניסטי קצת עיצבן אותי, למען האמת. כל דיבורי ה”אולי זה בכלל לא ככה” הם הדרך הקלה והנוחה להימנע מעימות עם מי שנדרש להתעמת איתו.
    כן, זה נורא מגניב להיות “חברתי” ולתקוף את התאגיד הרשע. אבל כאשר באסטיונר של מאפים מתנהג כמו חרא כלפי ילד אוטיסט, פתאום זה הזמן הנכון לגלגל עיניים ולפקפק. אני מתפלא שלא פקפקת בעצם הליקוי של הילד. דווקא היה יכול להיות יופי של טיעון: “ואולי הילד סתם אנטיפט שמתעצל לתקשר כמו שצריך, והמוכר האמיץ הראה לו מה זה?”
    כל ההתייפיפות הזו כלפי הנבל ברשות הפיצה הזה – היא דוחה. אותי לא צריך ללמד על יחס החברה ואין מה לשלוח אותי לתרום מזמני למען האוטיסטים. אני לא אכנס למאורת העכברושים השרגאית, ומעתה אדע להסתכל על חלק לא קטן מהמגיבים פה בתור “מפרוורדים ובוכים”.
    ממה שקראתי על הבן של עמית, הוא מוכשר בצורה בלתי רגילה. אני מאחל לו שכשיגדל – יהיה לו את הכוח להתעמת בהצלחה מול השרגאים שעוד ייאלץ לפגוש.

    0
  27. ilan

    אכן.
    אני מסכים עם מה שכתבת.
    יהיה יותר קל לקרוא לו יהיו משפטים בעברית.
    כאלה אם התחלה, אמצע וסוף.
    ולא קטעי משפטים.
    והמון נקודות.
    :-)

    לעצם העניין, העברת המכתב שגויה מכמה סיבות נוספות:
    1. לא ברור כלל אם המידע נכון ומבוסס, ייתכן שיש בין הכותבת לנשוא המכתב סכסוך – לך באתר הזה אין שום יכולת לברר אם זה נכון. למעשה אתה לוקח פה עמדה של שופט, ללא יכולת לדעת אם המידע שנמסר לך נכון, ולמעשה אתה גם מחליט על העונש (מידת התפוצה), מעצם עמדת ההשפעה שהאתר שלך צבר.

    2. שליחת מייל שרשרת יוצר תגובה ללא פרופורציה למעשה עצמו.לפעמים אנשים לא מתנהגים במיטבם, לא צריך שכל העולם יידע על זה.

    0
  28. שיר

    שלום, ראשית – רציתי ליידע אותך, שזה אינו מקרה בודד, גם אחי הקטן אשר הולך דרך קבע לחוג ליד דיזנגוף סנטר עוצר מדי פעם לאכול שם פיצה ואמר לי מס’ פעמים שהיחס שהוא מקבל הוא נוראי ושהוא החליט לא לקנות שם יותר פיצה אפילו שהיא זולה יותר מכל מקום אחר. אם ילד בן 10 עשה חושבים בעצמו הוגיע למסקנה הזו אני חושבת שגם המבוגרים יכולים.
    שנית – אדם הנותן שירות (מוכר פיצות) אין צורך שיתרפס בפני אנשים אבל מינימום של התנהגות מכובדת לבריות היא דבר חשוב, אני חושבת שאם בנייך היו חווים יחס כזה או אפילו אתה בעצמך (כי הוא באמת לא בוחל בגילאים הצרכנים) היית כותב וגם ממליץ לא לפקוד את חנותו.
    תודה ויום טוב

    0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *