התמונה הבאה שצילם עידו קינן היא בעיני דוגמה נפלאה של ראיית מה שאין.
אנשים עוברים מליוני פעמים ליד השלט הזה ולא ראו מה שאין בו. או שאולי ראו מה שאין בו אבל לא ייחסו לכך חשיבות ולא כתבו על זה בבלוג שלהם או בשום מקום אחר.
עידו קינן עבר ליד השלט הזה ושם לב למה שאין בו. הפניה בערבית למרכז הגרעיני שורק. וגם כתב על זה בבלוג שלו.
אז איך יכולים לראות את מה שאין?
אני חושב שאפשר לראות את מה שאין בשילוב של שלוש תכונות – איכפתיות, תשומת לב ומומחיות.
וכאן כמובן אני מתחבר לכתיבה על חוק המאגר הביומטרי.
לפני שהתחלתי לכתוב על הנושא הזה, לא הבנתי בו כמעט כלום.
ואז ניסיתי להסביר לעצמי ובשביל זה למדתי. וככל שלמדתי הרחבתי את מה שאני יודע על מה שיש. ויותר ויותר אני יכול להצביע על מה שאין. ואני בטוח שעו"ד אבנר פינצ'וק ממטה המאבק במאגר הביומטרי רואה יותר ממני את מה שאין.
ככל שיודעים יותר את מה שיש, רואים יותר טוב את מה שאין.
ו"מה שאין" הוא בדיוק מה שצריך לחשוף.
וזה הכי קשה.
אבל גם הכי מספק בסוג כזה של מאבקים.
אתה נותן למע"צ יותר מידי קרדיט. אתה חושב שמישהו שם ישב וחשב.
נסה לקרא את כל השלטים שלהם, וחשוב על אותם תיירים מסכנים שצריכים לנווט לפיהם.
אם לדעתך אני פוגעת בקוראיך ממע"צ, אתה יכול להוריד תגובה זו