חוק המאגר הביומטרי – “זהותו-מט”

By | 21 במרץ 2009

הוא לא האמין כשראה מה מצא.

הוא שלף לאט מהארנק כרטיס פלסטיק יחיד ומרגש עד טירוף שקינן לו בתוך חבילת קבלות.

הוא לא היה מרגש עד טירוף מבחינה חיצונית. למעשה, הוא נראה די משעמם. הוא היה קטן יותר ומעט עבה יותר מכרטיס אשראי, ושקוף למחצה. כשהרמת אותו אל האור ראית המון פיסות מידע ותמונות שהוצפנו באופן הולוגרפי, קבורות כמה סנטימטרים מדומים מתחת לפני השטח.

זה היה זהותו-מט, והארל היה שובב וטיפש מאוד אם השאירו מונח ככה בארנק, אף שאפשר היה להבין זאת. בימים אלה היו מצבים רבים כל כך שתבעו ממך לספק הוכחה מוחלטת לזהותך, עד שהחיים נעשו מייגעים להפליא אפילו מהבחינה הזאת לבדה, שלא לדבר על הבעיות הקיומיות העמוקות יותר של הניסיון לתפקד כתודעה לכידה ביקום פיזי חסר משמעות אפיסטמולוגית ברורה. קחו רק את המזומנומטים, למשל. תורים ארוכים של אנשים עומדים ומחכים שיקראו את טביעות האצבעות שלהם, יסרקו את הרשתיות שלהם, יגרדו פיסות עור מעורפם ויערכו להם מבדק גנטי מידי (או כמעט מידי – שש או שבע שניות, במציאות המייגעת), ואחר כך הם נאלצים להשיב על שאלות מכשילות על בני משפחה שהם לא זוכרים שיש להם, ועל העדפותיהם בכל הנוגע לצבעי מפות שולחן, כפי שהן שמורות ברשומות. וכל זה רק כדי לקבל קצת מזומנים לסוף השבוע. אם ניסית להשיג הלוואה לקניית מכונית סילון, לחתום על הסכם טילים או לשלם חשבון שלם במסעדה, אז נעשו העניינים מסובכים באמת ובתמים.

מכאן הזהותו-מט. הזהותו-מט הצפין כל מידע אפשרי עליך, על גופך ועל חייך, בכרטיס קריא-מכונה רב-תכליתי שיכולת לשאת בארנקך, ולפיכך ייצג את ניצחונה הגדול ביותר של הטכנולוגיה עד כה, הן על  עצמה והן על השכל הישר.

פורד הכניס אותו לכיסו….

– – –

“לא מזיק ברובו” מאת  דגלס אדאמס

1992 – הוצאת כתר. תרגום גבי פלג

תודה ל unicorn  מפורום תרגום ועריכה על הקלדת הקטע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *