חזרתי עכשיו מועידת העשוקים שהתקיימה בתל אביב.
לא הגעתי לשם כמפגין אלא כנהג של המתופף שעדיין אין לו רשיון.
ההפגנה השנה נערכה בסימן סולידאריות עם העובדים הזרים ולכן היא התקיימה באיזור התחנה המרכזית. האירוע עצמו התקיים במגרש ספורט מגודר בתוך גינת לוינסקי והמארגנים היו תנועת הנוער השומר הצעיר בהשתתפות הסטנדרטית של מר"צ וחד"ש.
כאשר כמעט לא נתנו לי להיכנס התברר שהמשטרה הגבילה את מספר האנשים בתוך הגדר ל 400. רק כאשר יצאו אנשים מהמגרש, יכלו להיכנס חדשים.
התוצאה היתה שהמגרש היה מלא בחולצות כחולות והשחורים ישבו מחוץ לגדר ולא יכלו להיכנס.
האבסורד לא חדר לי למוח עד ששמעתי מישהו צועק על המארגנים שמה שצריך לעשות זה להוציא את החולצות הכחולות מחוץ למגרש ולתת לשחורים, שבשבילם ההפגנה, להיכנס.
המארגנים נאחזו ב"אולי המשטרה תיתן לעוד להיכנס" ותירוצים כאלה.
היה שם פיספוס חינוכי ענק. במקום לצעוק "מדינת משטרה", תארו לכם את החוויה החינוכית של המשתתפים אם היו מסבירים להם את המצב וכולם היו יוצאים החוצה כדי להביע סולידאריות אמיתית.
אבל לא היתה שם סולידאריות אמיתית ולא היתה שם אמירה חינוכית. היתה שם חשיבה שבלונית של ביורוקרטים.
כשהסתובבתי בקהל, ראיתי חולצות כחולות של מדריכי המחנות העולים. פניתי אליהם והסברתי להם את המצב ובתוך דקות הם יצאו החוצה. מזל, כי אני מקורב לתנועה הזאת ואם הם לא היו עוזבים הייתי מתאכזב מרה. כבוד!
הלהקה של הבן שלי ניגנה אחרי עוד ועוד נאומים שבהם המשיכו חברי כנסת וכל מני כאלה לנאום את אותם שטאנצים בלי לחשוב על מה הם בעצמם יכולים לעשות עכשיו בקשר לעוולות שהם מדברים עליהם כל כך יפה.
קראתי לבן שלי והסברתי לו את המצב וביקשתי ממנו להגיד משהו מהבמה.
לשמחתי הוא הבין ואכן אמר דברים שהיו אמיצים אבל לא הזיזו אף אחד החוצה. ואז הם ניגנו יפה וכשהם ירדו מהבמה המארגנים צעקו עליהם אבל זה כבר לא שינה לנו כי כל מה שרצינו זה לעזוב את האירוע המזוייף והמביש הזה.
חבל שאני והבן שלי חזרנו ככה מהפגנה שפעם היתה בה תחושה של אמת.
(הראתי את הפוסט לבן שלי והוא אמר שהפוסט לא מעביר את תחושת הגועל והדיקטטורה הסמויה של המארגנים. הוא גם הזכיר לי שהמארגנים הכריחו את חברי הלהקה ללבוש חולצה כחולה למרות שהם לא חברי התנועה.)
מתבצרים בריטואלים החלולים. כמו כל תנועה דתית גוססת ומנותקת. אכן חבל.
הצדקנות הזו של תנועות הנוער השמאליות לא חדשה, למרבה הצער. הייתי שם כנערה והיתה תחושה גדולה של עשייה ואנרגיה, וכשחזרתי אחרי הצבא הכל היה עסקונה ופוליטיקה קטנונית. אכפת להם מהמטרות, אבל יותר אכפת משימור הארגון והמעמד בתוכו.
נורא עצוב. אני מסתכלת על האיש מעבר לגדר, שההפגנה הזו בשבילו, ותוהה איך הוא מרגיש.
עצוב לשמוע ועצוב עוד יותר כי זה לא מפתיע. אתה יכול לפחות להתנחם במתופף שלך (-:
זה לרוב ככה. כמעט בכל מקום. יש הבדל גדול בין הרעיונות למימושם בשטח. והצרימה בין הרעיון למציאות היא החריפה ביותר היכן שהרעיון מתקדם ביותר. קראתי ספר (לא טוב ודי משעממם) "הפילוסופית" שמראה את גדולי ההומנסטים של טרום המהפכה בעליבותם. אין תקופה בהיסטוריה הציונית וההומנסטית העולמית שלא נוכל למצוא את הפער הזה.
לדעתי השיר הזה אומר זאת יפה:
http://www.youtube.com/watch?v=gj4vfrPdfdo
עדיין צריך להמשיך לקוות
זה היה אירוע מביך בכל כך הרבה רמות.
גינת לוינסקי היא אתר מעולה להפגנות, אבל להיתקע בתוך מגרש כדורסל מוקף בגדרות? עם מאבטחים? עוד לפני הגבלת הכניסה זה כבר היה ברור שהרבה טוב לא יכול לצאת מסיטואציה כזאת.
ויותר ממה שהיה לי עצוב על אלו שלא הצליחו להיכנס לאירוע, ריחמתי על הילדים שרק רצו לשחק כדורסל במגרש הקבוע שלהם.
הייתי שם (וגם ראיתי אותך מרחוק). בתחילה עמדתי בתור כמו כולם, ואז ראיתי מרחוק כמה חברים שיכולים היו להכניס אותי, אבל זה היה נראה לי כמו הדבר הבלתי-מוסרי לעשות. כולם בפנים שמעו ממני ומאחרים שהם חיבים לצאת, אבל הם לא עשו דבר. ואז ראיתי את החבר'ה של עיר לכולנו עוקפים בתור ונכנסים, אז ויתרתי.
לעניות דעתי, מדובר בכישלון מנהיגותי ממדרגה ראשונה של מי שהיה שם, בראש ובראשונה חברי הכנסת מן השמאל.
Pingback: עבודה שחורה » השומר הצעיר – תנועה לא חינוכית
אני אישית קצת לא הבנתי איך הם ערבבו באותה הפגנה גם עובדים זרים וגם הון-שלטון, זה נשמע ממש לא ממוקד ועושה רושם של חיפוש נושאים פופולאריים למשיכת קהל בלי התעסקות אמיתית בכל אחד מהנושאים האלו. (לא הייתי שם, רק ראיתי פלאייר)
מתוך הכרותי עם הרבה מה"מארגנים" שם (שאיך שאתה מתאר את זה זה נשמע כמו קיבוצניקים זקנים ואפורים, חשוב לזכור שמדובר בצעירים בני 18-25 בערך) לא נראה לי שהיה מדובר בחוסר אכפתיות מופגן מצידם. נשמע יותר כמו אי הבנה עם המשטרה ובחירת מקום לא מוצלח להפגנה. ידוע כי בגלל תקריות עבר המשטרה עושה בעיות עם ההפגנות האלה ולא הכי גמישה. הדבר הכי מצער בפוסט שלך הוא שלא נראה שאתה עשית מאמץ בעצמך לברר מה קורה עם אנשי השומר הצעיר, ולכן אתה משאיר אותנו פה רק עם ספקולציות שלך עם עצמך…
אני מציע לא למהר לבקר את הצעירים האלה שבלעדיהם ההפגנה הזאת לא הייתה מתקיימת בכלל.
חנן, מאוד עצוב לי לקרוא גם את הפוסט וגם את התגובות. אני יודעת שהייתה בעיה, שנבעה בעיקר מחוסר תקציב: ההפגנה הוכנסה למגרש המגודר כי אחרת האבטחה הייתה מאוד יקרה, ואף אחד מאלה שמותחים ביקורת כל כך בקלות לא יהיה מוכן להשתתף במימון… זה שהבן שלך צרח על המנחים, לא ממש עזר לשום דבר. זו עובדה. המנחים, שניהם אגב בני 18, לא בדיוק יכלו לפתור את בעיית חוסר המקום. אני גם לא מבינה את הרעיון של להגיד לאנשים לצאת כדי שייכנסו אנשים אחרים – היו עובדים זרים גם בפנים (וגם על הבמה). ומה ההבדל כאן בין השומר הצעיר למחנות העולים? בגילך (ובגילי) כבר אמורים להפסיק עם התחרות הזאת, לא?
במקום להיתפס רק לנקודה מסוימת שצרמה לך, יכולת לפחות להגיד מילה טובה אחת על עצם זה שבני נוער מארגנים הפגנה כזאת, ובכלל שבני נוער בוחרים לתת שנה מהחיים לטובת הדרכה של ילדים ונוער. אני מאוד גאה באלה שארגנו את ההפגנה, שאחרי שבוע מתיש של עבודה בחרו לא לחזור הבייתה אלא "לסגור שבת" ולהכין את האירוע. אגב, הבן שלך היה שם כי הוא תומך בעניין, או שכמתופף צעיר הוא שמח להזדמנות להופיע על במה? סתם רציתי לדעת. (ואיך אתה מרגיש עם השאלה הכאילו-תמימה שלי?)
זאת זריית חול ואי התמודדות עם הבעיה שהעלתי. אני כבר זקן מדי מכדי ליפול לפחים כאלה. [חנן]
אני חושבת שכן התמודדתי עם הבעיה שהצגת, אבל אנסה לפרט: לא היה מקום בגלל האילוץ שנכפה על המארגנים; להוציא אנשים בצבע אחד כדי שייכנסו אחרים בצבע אחר זה לא פיתרון, ולא נראה לי שהיית שמח אם מהבמה היו אומרים: "יהודים מתבקשים לצאת ולתת לשחורי-עור להיכנס"; ותנועה שמארגנת אירועים כאלה (באופן לא מושלם) היא בעיני יותר חינוכית מכל קבוצת אנשים שלא מארגנת אירועים כאלה בכלל.
איפה כאן זריית החול?