המכון הביולוגי – סיפור

By | 14 בפברואר 2017

המכון הביולוגי שלום

שלום. יש כאן אירוע שדורש התערבות שלכם. סכנה ביולוגית ענקית וחמורה. אני צריך לדבר עם מישהו שאחראי על זה.

אדוני, על מה מדובר?

זה יישמע פסיכי אבל זה גם דחוף מאד. אני לא רוצה לנסות לשכנע כמה אנשים בשרשרת של טלפונים. פשוט תעבירי אותי לבכיר ביותר שאת חושבת לנכון.

אבל אדוני, זה לא עובד ככה.

תשמעי, זה חמור ודחוף. פשוט תעבירי אותי למישהו ברמה בכירה שקשור לאירועים עם סכנה ביולוגית. אני סומך עלייך שתחשבי על האדם הנכון.

שלום, מדבר ד”ר דני

שלום ד”ר דני. נתקלתי בסכנה ביולוגית חמורה שדורשת טיפול שלכם. הסיפור הוא פסיכי לגמרי ואני בטוח שיהיה לי קשה לשכנע אותך.

עדיין לא הבנתי במה העניין.

תשמע. הנה מספר תעודת הזהות שלי והנה מספר הטלפון שלי. אני נמצא עכשיו ביער צרעה ליד בית שמש. בבקשה תעביר אותם למחלקת הביטחון שלכם כדי שיוודאו שאני חנן כהן ושאין לי עבר פסיכיאטרי או הטרדות ושיאכנו את הטלפון שלי ליער צרעה. אני נשאר על הקו כדי שלא תנפנף אותי. אני אומר לך שזה מקרה חירום מיוחד. אל תנתק בזמן שאתה מברר עלי.

אני אברר אבל אסור לך לשמוע את השיחות שלי בזמן הבירורים. מבטיח לך שאני חוזר אליך כך או אחרת. ביי.

. . . .

אוקיי חנן, ביררתי. עכשיו תסביר לי.

טיילתי ביער ונתקלתי באדם שאני חושב שהוא לא מהזמן שלנו.

אתה באמת לא נורמאלי וגם אמרו לי שאתה חובב מדע בדיוני.

תקשיב!

הוא היה נראה אבוד וצמא. תן לי את הנייד שלך ואני שולח לך תמונה.

קיבלת? יופי.

ניסיתי לדבר אליו והוא ענה לי בשפה שאני לא מכיר. שפה שמית שאף פעם לא שמעתי. ויש לי חוש לשפות. הוא אמר כמה פעמים מילה שנשמעה כמו “מים” אבל לא שמעתי אף פעם מישהו שאומר ככה מים.

הוצאתי מהתרמיל שלי בקבוק מים והוא נבהל. היתה לי תחושה שהוא לא ראה בקבוק פלסטיק בחיים שלו. שתיתי קצת מים ושפכתי על האדמה כדי להראות לו שזה מים.

כשהוא התקרב לקחת את הבקבוק הוא הסריח כמו שלא הרחתי בחיים שלי.

הבגדים שלו היו עשויים מבדים שראיתי רק במוזיאון. הם לא יוצרו בעידן התעשייתי.

אחרי ששללתי את כל האפשרויות נשארה רק אפשרות אחת – הוא הגיע מזמן אחר.

נכון שזה נשמע פסיכי?

לגמרי.

אבל אני אומר לך. הוא מזמן אחר. והסיבה שהתקשרתי אליכם כי הוא מהווה סכנה ביולוגית חמורה. אם מה שאני משער הוא נכון, יש עליו אורגניזמים שלא היו בכדור הארץ כבר מאות או אלפי שנים. חיידקים, וירוסים, חרקים. מה לא. יש פה אפשרות לזיהום ביולוגי חמור מאד ואולי בלתי הפיך.

עד כמה שזה בלתי סביר – אם זה נכון יש משהו במה שאתה אומר. איפה הוא?

הוא שתה וברח. תשמע. יכול להיות שמה שאני אומר הוא פסיכי לגמרי, אבל אם יש סיכוי של אחד למיליארד שאני צודק אתם חייבים לבוא ולטפל בעניין. כי אם לא, הלך עלינו ועל כל האיזור. יצטרכו להטיל פצצת אטום כדי למחוק כל זכר למה שהוא הביא לפה. ואולי כבר מאוחר. אני מתחנן. אתם יודעים איפה אני. אני לא זז מפה. אני מחכה לכם. תתקשרו אלי מהדרך.

טוב, זה לגמרי פסיכי אבל קצת שכנעת אותי. הצוות בדרך.

. . . .

הגיעו עם חליפות סטריליות ומסכות.

שמרו ממני מרחק. אחד מהם צעק לי מרחוק “אתה חנן כהן?”

כן!

לאן הוא ברח?

הצבעתי.

הוא הרים רובה וירה עלי חץ הרדמה.

. . . .

התעוררתי בבהלה כי המיטה שלי רעדה כמו מרעידת אדמה.

מהחדר הסמוך שמעתי צרחות בשפה שמית לא מוכרת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *