הפוסט הזה ישב לי בטיוטות כבר כמה זמן. התוכן המרכזי היה קיים אבל לא ידעתי איך להתחיל אותו ואיך אני רוצה לנסח את המסקנות שלי ממנו.
ואז נזכרתי במשהו. לפני חמש עשרה שנה בערך, בבר המצווה של הבן שלי, אבא שלי ברך אותו ואמר לו שהוא צריך ללמוד סינית. הוא אמר שהסינים הם כוח חזק ולא מוכר בעולם ועדיף להכיר אותם בשפה שלהם. הבן שלי לא למד סינית אבל המסר של אבא שלי לא נשכח ממני.
לפני כמה זמן נתקלתי בסרט בערוץ הסיני הרשמי CCTV4 ביוטיוב והתמכרתי לסרטים התיעודיים המוצגים בו. בדף ה"אודות"של הערוץ כתוב שקהל היעד שלו הם סינים שחיים מחוץ למדינה ובייחוד בהונג-קונג, מקאו וטיוואן.
הערוץ עשיר מאד ומתעדכן תמידית אבל אני צופה בעיקר בסרטים התיעודיים בערוץ המשנה History of a Nation. בערוץ הזה מפורסמים סרטים תיעודיים ארוכים אודות אירועים מסויימים בתולדות האומה הסינית. אני נמשך לצפיה בסרטים האלה כי אני מרגיש שמכל החורים בהשכלה שלי, סין הוא החור הגדול ביותר.
במקום להיכנס לתיאור כללי על הסרטים, אספר לכם כמה נקודות שאספתי מסרט אחד.
הסרט שאורכו 26 דקות מתאר את ההתמודדות של ההנהגה הסינית עם בעיית המחסור בחלפים למטוסים שסין רכשה מברה"מ. מטוסים התקלקלו, הושבתו וההגנה האווירית של סין היתה במצב חמור. סין נמצאת בקונפליקט צבאי מתמיד עם העולם. (לרשימת המלחמות של סין).
מוקמת ועדה שמטרתה למצוא פתרון לבעיה. ועדות זה חשוב.
קבוצה שמספרה 2514 הוקמה ותפקידה היה לבנות את מפעל מספר 35 של חיל האוויר שבו ייוצרו חלפים למטוסים. מספרים זה חשוב.
הקבוצה איתרה איזור גבוה מוקף הרים שיהיה מוגן מפני תקיפות האויב. מקום אידאלי להקמת המפעל. בשנה השניה להקמת המפעל, שיטפון הרס את כל העבודות שהתבצעו במקום ה"אידאלי". השיטפון גרם להם לחשוב מחדש על ההחלטה שקיבלו. טעינו. צריך לחשוב שוב. לא מספרים על האבידות ברכוש ואולי גם על האבידות בנפש.
הוקם מפעל חדש. המספר הזמני "35 של חיל האוויר" קיבל שם רשמי "מפעל 5719 של צבא השחרור הלאומי הסיני". מספר חדש. שיוך ביורוקרטי חדש.
המפעל החל לייצר חלפים למטוסים הישנים אבל צצה בעיה חדשה של ייצור חלפים למטוסים החדישים המיוצרים בטכנולוגיות ובחומרים מתקדמים. לסינים לא היה ידע מתקדם לשם ייצור חלפי אותם מטוסים. אין לנו בעיה להודות שאנחנו לא יודעים.
הסינים ניסו לרכוש מהרוסים את הטכנולוגיות לייצור החלפים אולם הרוסים דרשו עבורם מחיר גבוה מדי. הסינים הבינו שתכנון, ייצור ותחזוקת מנועי סילון היא נקודת תורפה שהם חייבים לפתור. בתחילת שנות התשעים המפעל נכנס לתהליך קשה של לימוד החלקים וטכנולוגיות הייצור והם הצליחו להתגבר על הקושי. אנחנו יכולים להסתדר לבד בלעדיכם. לקח לנו הרבה זמן אבל הצלחנו.
"אם מטוס קרב רוצה לטוס בחופשיות בשמיים הכחולים, דרוש לו מנוע חזק, כנפיים פרושות לרווחה וגוף חזק." תיאור האירוע גולש לפיוטיות.
רכיב משמעותי שלא היה לסינים הוא שמן למנועי הסילון המתקדמים אבל אז האמריקאים נתנו לסינים "מתנה גדולה".
בשנת 1965 חדרו מטוסי פנטום אמריקאים למרחב האווירי הסיני באי האינן הנמצא במרחק של 250 ק"מ מחוף ויאטנם. הטייסים הסינים המריאו לקראתם במטוסים בעלי ביצועים נחותים. האמריקאים שיגרו טילי אוויר אוויר אולם טייס סיני בעל מיומנויות טיסה מעולות התחמק מהטיל וגרם לו לפנות לעבר המטוס המשגר וכך הטיל האמריקאי הפיל את המטוס שממנו הוא שוגר. אנחנו מצליחים לצאת מעמדת נחיתות על ידי הפניית הנשק של היריב כלפי עצמו.
הסינים הביאו את שברי המטוס האמריקאי למפעל והתחילו לחקור אותו. המנוע הגיע כמעט בשלמותו. הם גילו ששמן המנוע הסילוני האמריקאי שונה מהשמן הרוסי. הם הצליחו לחקות את השמן האמריקאי וכך נפתרה הבעייה. כל מה שיגיע לידינו יכול להוות בסיס לחיקוי.
עד כאן תיאור נקודות ממחצית הסרט.
קראו שוב את הקטעים שהדגשתי. נשמע לכם מוכר? מי שעוקבים אחרי התנהלות סין, אפילו באופן חלקי, יזהו הקבלה בין האירועים שמתוארים בסרטון ובין המציאות הכלכלית הנוכחית. אנחנו לא מבקשים רשות מהעולם. אנחנו עושים את הדברים בדרך שלנו ואף אחד לא יעצור אותנו.
נקודה אחת שלא הצלחתי להבין היא ההיבט הביורוקרטי שמוצג בסרט. ועדות, מפעל בעל מספר זמני שמקבל מספר קבוע. אפילו המספר הקטלוגי של השמן הסיני מוזכר בסרטון. ניסיתי לשאול אנשים למה זה חשוב ולא קיבלתי תשובות שסיפקו אותי.
אני חושב שאבא שלי צדק בברכה לבן שלי. אכן, צריך ללמוד סינית. או לפחות, לשים יותר לב לסינים.
התחושה שלי מהסרטונים שטוב ללמוד סינית כדי לדעת איך להיזהר מהסינים ולא כדי להיות חבר שלהם.
הנה הסרט
זהו פוסט מספר 13 במסגרת חודש הכתיבה הבינלאומי. אני מאתגר את עצמי לפרסם פוסט אחד ביום במשך החודש הקרוב. יהיה מעניין, או שלא. לכל הפוסטים.