חטיפת ילדי תימן, תיאוריית קונספירציה – ההוכחה

By | 8 ביולי 2018

השאלה הראשונה והחשובה היא: “למי אתם רוצים להאמין?”

אם אתם רוצים להאמין לי, בכתיבתי אשמח לעזור לכם לגבש את דעתכם והרגשתכם לגבי הנושא הכאוב הזה. אולי גם תוכלו להיעזר במה שאני כותב כדי לשוחח על כך עם אחרים.

אם אתם מתלבטים האם להאמין לי, קודם כל קראו מי אני כדי לגבש עמדה.

אם אתם לא רוצים להאמין לי, דברי יעוררו בכם התנגדות ואולי כעס. אין לי כוונה לשכנע אתכם ואני לא אשקיע מאמץ בכיוון. אם תנסו להיות אלימים כלפי, יש לי דרכים להתמודד.

לכל הפוסטים בסדרה.


כאשר התחלתי לכתוב את סדרת הפוסטים, יצאתי מנקודת הנחה שחטיפת ילדי תימן היא תאוריית קונספירציה.

בפוסט זה אבסס את טענתי. אני מקווה שתשתכנעו. בסוף הפוסט כתבתי כמה טיפים לזיהוי שיחה עם מאמינים בתיאוריית קונספירציה וניהול שיחה שכזו.

אני מסתמך על הסעיף מאפייני תאוריות קשר בערך תאוריית קשר בויקיפדיה.

אישור ההשערה מראש: כמעט בכל תאוריית קשר ישנו בלבול בין השערה להוכחה. כלומר, מונח כי המשוער מוכח מראש. לרוב, תאוריות קשר אינן מנסות להעלות השערה ולהוכיחה או, לחלופין, להפריכה, אלא מניחות באופן סתמי כי ההשערה היא עובדה.

בנסיוני להוכיח את תקפות הסעיף הראשון במאפיינים נתקלתי בקושי. ניסיתי להיעזר בערך בויקיפדיה נטל ההוכחה (מונח משפטי) שהקשה עלי עוד יותר. בכל הליך משפטי ישנם (לפחות) שני צדדים כאשר כל צד מנסה להוכיח את צדקתו בפני צד שלישי שהוא המחליט (שופט, מגשר וכו’).

אם אני מקבל את ההנחה שבעניין חטיפת ילדי תימן יש שני צדדים, אני לא חושב שהגון יהיה מצדי לצפות שהפעילים למען הוכחת החטיפה צריכים גם להציג את טיעוני הצד השני אם הם מחלישים את טענתם. מנקודת מבטם, הם צריכים להביא את הטיעונים והעובדות הכי חזקים ושהציבור, הוא ה”צד השלישי”, ישפוט.

מצד שני, כאשר אני קורא ציטוט מפי שלומי חתוכה

אני לא צריך אישור, כי אני יודע שזה קרה.

מתעוררת בי אי-נוחות בנוגע לתפישה משותפת לו ולי ביחס למה היא אמת ולאפשרות לדון עליה.

קבלת ממצאים תומכים בלבד: מאפיין מובהק של תאוריות קשר הוא נכונות הוגיהן לקבל כמעט כל ממצא התומך בתאוריה, בלי להתחשב במידת אמינותו. כל הממצאים הסותרים את התאוריה, לעומת זאת, נדחים מקדמית, אם משום שהם נחשבים לחלק מהקשר שנרקם להסתיר את העובדות, ואם סתם משום שהם סותרים את התאוריה.

לא קשה להוכיח את הסעיף “קבלת ממצאים תומכים בלבד”, צריך רק לקרוא את הדרישות של ארגוני הפעילים.

הממשלה מחליטה לבטל את מסקנות וועדות החקירה והבירור השונות אשר עסקו בפרשה.

במלים אחרות – “אנחנו יודעים מה האמת ולא מוכנים לקבל שום ממצא הסותר את הנחות המוצא שלנו.”

בדקתי את מאגר העדויות של עמותת עמר”ם. מפורסמות בו 590 עדויות. בחלק מדפי העדות מופיע הסיווג “הוגשה תלונה לועדה”. מתוך 590 העדויות:

– “הוגשה תלונה לועדה: לא” – 312 עדויות
לא מופיע בדף הטקסט “הוגשה תלונה לועדה” –  194 עדויות
– “הוגשה תלונה לועדה: כן” או “הוגשה תלונה לועדה: קדמי, שלגי” וכל מה שלא מופיע בשני הסעיפים הקודמים – 84 עדויות

אחסוך לכם את החישוב – 85% מהעדויות לא הוגשו לועדות החקירה השונות או שאין בדף שלהן התייחסות לועדות החקירה.

נכנסתי אקראית לאחת העדויות שדווקא כן הוגשה לועדת קדמי.

בדף העדות אודות חטיפת הילדה ציונה בלס נגר לא מופיעים פרטים התומכים בטענת החטיפה. כן מופיע סיכום החקירה של ועדת קדמי שבו נכתב שהילדה נפטרה.

בעדותה בועדת מינקובסקי האם אומרת:

בעלי התאבל על הבת אך אני לא התאבלתי כי איני מאמינה שמתה. היא היתה רשומה ואך קבלנו עבודה כרטיס מזון קבלנו עבורה.

לא חיפשתי את העדות הזו. נתקלתי בה במקרה. הנה עדות שבה המסמכים הרשמיים מראים שהילדה נפטרה, האב התאבל על בתו אבל האם המשיכה להיות משוכנעת שהבת עדיין חיה. לא משנה כמה הוכחות קיימות ואב שהתאבל על בתו, אמונתה של האם שבתה לא מתה מספיקה כדי שייקבע שהילדה נחטפה, בלי שום עדויות תומכות אחרות.

ממסד סימבולי ואחיד: בלב כל תאוריות הקשר עומד קושר, שהוא לרוב גוף מופשט שכל חבריו פועלים באופן אחיד ועקבי לקידום מטרה אחת. לדוגמה, מונח שכל היהודים שותפים לקשר להשתלט על העולם, או שהממשל האמריקני כגוף אחיד פועל להסתיר עדויות על נחיתת חייזרים. הנחת הממסד הסימבולי והאחיד מאפשרת לדחות בקלות כל עובדה או טיעון הסותר את תאוריית הקשר באמצעות הטענה שהעובדה או הטענה באים מאנשי הממסד או עושי דברם.

אחד המסמכים העיקריים שעליו מבססים את טענתם תומכי תיאוריית הקונספירציה הוא מאמרו של פרופ’ בועז סנג’רו “באין חשד אין חקירה אמיתית: דוח ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן”

על ועדת ועדת כהן קדמי הוא כותב שהיא:

תפקדה כמנגנון ריטואלי של דיון בנושא המעורר מחלוקת בחברה הישראלית. צורת החקירה, היקפה, אופני הדיבור של הוועדה ואופני הייצוג של הדוח מצביעים על קיומה של מראית עין של טיפול.

סנג’רו מדגים את ההגדרה במדוייק – כל מידע או מסקנה שיפורסמו על ידי גוף ממסדי ייפסלו בגלל היותו של הגוף – ממסדי.

ממסד כל–יכול: בתאוריות קשר מונח כי הממסד הסימבולי (הקושר) הוא כל יכול או בדומה לכך ופעולתו מאופיינת ביעילות גבוהה מאוד ובתיאום מושלם בין מערכותיו. היות הממסד כל-יכול מאפשרת להסביר מדוע ממצאים או עדויות שנטען שהן קיימות אינן בנמצא.

לאחר עשרות שנות עיסוק בנושא ועשרות שנים של חקירה, לא נמצא ה”אקדח המעשן” שיוכיח חטיפה ממסדית. לכן, הפעילים החליפו את טענת ה-“חטיפה הממסדית” ב-“חטיפה אפורה”.

כותב סנג’רו:

הוועדה לא הביאה בחשבון את האפשרות שחטיפת ילדים התנהלה בערוצים “סוציולוגיים” אלטרנטיביים, ללא כוונה ממסדית. במונחים משפטיים, האחריות הפלילית יכולה להתקיים גם בהעדר כל “כוונה”. במונחים פליליים, ייתכן שמדובר ב”אדישות”, ב”קלות דעת”, ב”עצימת עיניים” ואפילו ב”רשלנות” בלבד. קל וחומר כאשר אין מדובר באחריות פלילית אלא באחריות מינהלית, אזרחית או מוסרית. הדוח מתעלם באופן צורם מהאפשרות של דרכי התנהלות ודפוסי חטיפה שאינם מבוססים על כוונה. כך, למשל, הדוח מתעלם מן האפשרות של חטיפה מכוונת שלא אורגנה על ידי הממסד, אלא על ידי אנשים פרטיים, כאשר שלטונות המדינה אדישים לפעולה זו, עוצמים עיניהם או מאפשרות זאת בקלות דעת או ברשלנות.

על פי טענת “ממסד כל-יכול”, אמורים להימצא סימנים כלשהם להסתרת המידע כגון הנחיות להשמדה וכו’. מכיוון שלא נמצאו כאלה, טענת החטיפה האפורה נוחה יותר להתמודדות עם היעדר המידע. עצימת עיניים נעשית פנים אל פנים, במסגרת נורמות לא מתועדות, על ידי חברה ומערכות שבהן כולם יודעים “מה צריך לעשות” בלי הרבה הסברים.

היעדרם של ההסברים וההנחיות הם ההוכחה לרוח הממסד ומכאן, הוכחה לקיומה של החטיפה האפורה.

ממסד נטול מצפון: הממסד הסימבולי בתאוריות קשר פועל בלי שיקולים מוסריים וערכיים כלשהם ומטרתו מוגדרת בהיותה הניגוד האנטיפודי לזה של המאמין בתאוריה, בלי שתוכר האפשרות של גוני ביניים, ערפול מוסרי, שיקולים סותרים, וכדומה.

הדוגמה הטובה ביותר ל”ממסד נטול מצפון” בהקשר של ילדי תימן הוא היחס של הפעילים לממסד הרפואי. אני לא זוכר שקראתי בעדויות ובמאמרים התייחסות למצב הרפואה בתקופה המדוברת או יחס חיובי לעבודתם של האחיות והרופאים. תמיד הם קרי לב, מנותקים, חסרי מוטיבציה לעזור וגם משקרים.

דוגמה לטענת חטיפה וניסויים רפואיים אכזריים אפשר למצוא בעדותה של חנה חדד באתר עמותת עמר”ם:

לחנה חדד (בתמונה) ואחותה מזל ורדה, אין עין אחת. עין שמאל ליתר דיוק. הן איבדו את עיניהן לאחר שרופא בבית החולים הממשלתי דג׳אני ביפו הזריק להן זריקות ישירות לתוך העין, במה שככל הנראה היה סדרת ניסויים שהרשה לעצמו לעשות בשתי הילדות התימניות שנחטפו לבית החולים ועל פי עדותן גם באחרים. לאחר חיפושים רבים מצא אותן אבא שלהן והזעקה שהוא זעק כשמצא אותן מדממות ובעלות מום היא זעקה שלא תשכח. מאז דאג להתחבא איתן כל פעם ששמע אנשי רפואה מתקרבים. האחיות זוכרות את הניסויים שנערכו בהן וגם את הרופא הזחוח, המעשן הכבד. הן מתארות את הדימומים והסבל, את הבדידות הקשה הפחד והמצוקה.

כשקראתם את הציטוט, האם שמתם לב ל”ככל הנראה”?

האם יש אסמכתאות כלשהן ל”ככל הנראה”? לא.

עם איזה רושם יצאתם מהקריאה?

אם תרצו להעמיק בחקירה אודות עדות זו, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט הניסויים בילדי תימן – הילדות שבתמונה בבלוג א.א. קונספירציות.

אנשים משוחררים מהכרה: בכל תאוריות הקשר מונח כי ישנו ממסד יעיל להפליא, אחיד במטרותיו, עקיב בפעולתו ונטול מצפון. במקביל, מונח כי ישנם אנשים שבזכות תכונה לא מוגדרת הצליחו להשתחרר מהצו המוסדי ולספק עדות ‘מבפנים’ על מערכת ההסתרה וההשתקה שביסוד הקנוניה. הנחה זו מאפשרת לקבל את עדותם של ה’בוגדים’ בממסד באופן פשוט, כעובדות שאין עליהן מחלוקת, לצד המשך דחיית דבריהם של שאר אנשי הממסד.

דוגמה לכך היא עדותה של שולמית מליק שהיתה מטפלת בבית התינוקות במעברת קדימה.

מעברת קדימה, תחילת שנות ה–50. שולמית מליק, אז צעירה בת 18, מתחילה לעבוד בבית התינוקות שבסמוך למעברה, ולאט–לאט מתחילה להבחין שמשהו פה לא בסדר. “היו נעלמים כל פעם ילד, עוד ילדה, עוד מישהי”, היא מספרת, “היינו אומרים: הילד בבית חולים. זאת הייתה שיטה”. רק שנים אחר כך הבינה שהיא הייתה במרכזה של מה שמכונה היום “פרשת חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן”. עכשיו, 66 שנה אחרי, היא לא יכולה לשתוק עוד, ולראשונה היא מספרת בהרחבה מה ראתה שם, ומה היה קורה כשאמהות היו חוזרות מהעבודה — ומגלות שהילד שלהן נעלם. עדות מבית התינוקות: הסיפור המלא

רק חקירה רצינית תוכל לאמת את דבריה אחרי 66 שנה. בינתיים, זהו סיפור קשה שמצדיק את תיאוריית הקונספירציה.

חיפשתי מידע על מעברת קדימה באתר של ארכיון המדינה ושקעתי בקריאת עדותה של תמר ויינשטיין בועדת כהן-קדמי.

ויינשטיין היתה אחות בתל השומר ואחד מתפקידיה היה להחזיר להוריהם ילדים שהבריאו. היא מספרת ברגש רב על מקרה שבו ניסתה להחזיר ילד להוריו. כל המידע אודות הילד היה מדויק (שם הילד, שמות ההורים, כתובת) אבל ההורים לא רצו לקבל את הילד בטענה שהוא לא שלהם והם לא מכירים אותו. ניסתה לשכנע אותם שהם לא מכירים אותו כי הוא הבריא והשמין ולפי כל המידע הוא שלהם אבל הם סירבו. אפשר להתרשם שהיו הרבה מקרים כאלה אבל בעמוד 44 של הפרוטוקול מופיע הדו-שיח הבא:

עו”ד נחמני: עכשיו רק מקרה אחד כזה היה לך נכון?
גב’ ויינשטיין: כן כן

שימו לב להבדל בין שני הטקסטים. אחד של עיתונאית (תמר קפלנסקי) שבטור דעה אחר כתבה “הגיע הזמן לתקן את העוול המחריד” לעומת עדות שנפרשת על פני 58 עמודי פרוטוקול. אם תקראו את חקירת העדה (מאד ממליץ) תחוו ניסיון להגיע לאמת, להצליב אמירות ולבדוק דקויות.

טמטום ממסדי: לצד הנחת האומניפוטנטיות של הממסד הסימבולי, מונח כי אותו ממסד הוא גם מטומטם, רשלני, לא מתואם, ונוטה לכישלונות במשימות הפשוטות ביותר. הנחה זו, שאינה מבוטאת אף פעם במפורש, היא הדרך להסביר את מגוון ה’ממצאים’ העומדים לרשותם של בעלי תאוריית הקשר.

אני מנסה להיזכר בטענת “טמטום ממסדי” ולא מצליח. הטענה העיקרית היא כלפי הממסד שמחפה על טעויות, סתירות וחורים ברישום.

כותב סנג’רו:

הרושם המתקבל מעיון בכרכי המכתבים הספציפיים הוא שבמרבית המקרים יש סתירות בין המסמכים השונים המרכיבים את התיעוד ה”אמין”.

כאשר התיעוד אמין, לא מוכנים להסתמך עליו. כאשר התיעוד נתפס כ”לא אמין”, בטוח שלא.

לסיכום:

עד עכשיו עסקתי בטקסטים – הגדרה של תיאוריות קונספירציה וטקסטים אחרים התומכים בטענתי שחטיפת ילדי תימן היא תיאוריית קוספירציה. אני מקווה שהשתכנעתם.

אבל חוץ מהטקסטים, ישנן השיחות עם מאמיני תיאוריית הקונספירציה הזו.

טבען של שיחות עם מאמיני תיאוריות קונפירציה שהן מעגליות.

הוא: משהו

אני: הנה הוכחה שמה שאמרת לא נכון וגם יש בו סתירה למשהו הקודם שאמרת

הוא: אבל (משהו לא קשור למה שהוא אמר בהתחלה)

השיחות מסתובבות סחור סחור כאשר ברור שאין הסכמה על הנחות היסוד שיאפשרו איזושהי הסכמה בנוגע לנושא עצמו.

אני מניח שלמאמינים יש תפישת מציאות שבה נקודת המבט שלהם עקבית והעובדות תומכות בתפישת המציאות הזו.

בשיחות איתם אני מבחין ב”חורים” בתפישת העולם הזו אבל לא מצליח להסביר להם את זה.

כאשר מזהים שיחה עם מחזיק בתיאוריית קונספירציה צריך להבין ששום דבר שתגידו לא יעזור. כאשר אתם מרגישים שהשיחה לא נעימה לכם, או עשויה להיות לא נעימה למי שחווה אותה מהצד, הפסיקו אותה. חבל על האנרגיה שלכם. עברו לשיחה שעשויה להועיל לכם.

2 thoughts on “חטיפת ילדי תימן, תיאוריית קונספירציה – ההוכחה

  1. עידו

    רק אבחנה סמנטית בעניין – “תיאוריית קונספירציה” אינה זהה ל”תיאוריה מופרכת” – קונספירציה מעידה על מאמץ משולב ובדרך כלל מוכוון “מלמעלה” כנגד “אנשים פשוטים” או כלל האוכלוסיה. אף אחד לא אומר שאין היתכנות לקונספירציות במציאות והן תיאוריות כל עוד לא הוכחו או הופרכו (ממש כמו תיאוריית האבולוציה).

    דבר נוסף – העובדה שיש בקרב תומכי תיאוריית חטיפת ילדי תימן והלקן הרבה מאמינים עיוורים שלא נותנים לעובדות לבלבל אותם, לא מורידה או מעלה מהסיכוי שהם צודקים. ההתייחסות לגופם של האנשים מחלישה את הטענות החזקות יותר או לפחות לא מסיטה את תשומת הלב מהן.

    1+
  2. א.א קונספירציות

    קודם כל ברכות על הצטרפותך לקהילת העוסקים בפרשת ילדי תימן.

    לגבי טענת “טמטום ממסדי” הרי שטענה זו מגולמת ברישומי משרד הפנים, כלומר הטענה שהממסד ניהל מזימה ענקית את כל מחנות העולים, בתי החולים, בתי הקברות ועוד ארגונים אחרים בארץ על מנת לזייף את מותם של אלפי ילדים, אבל שכח לעדכן את הרישום במשרד הפנים ולכן הילדים קבלו צווי גיוס, הודעות לבוחר וכו’.

    0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *