ההתמודדות עם הקורונה בישראל – תמונת מצב 2020-07-06

By | 6 ביולי 2020

בימים האחרונים התפרסמו בטוויטר כמה שרשורים וחשבתי שיהיה טוב לרכז אותם במקום אחד באופן קריא.

כמו כן, אם כבר מדברים על קורונה (מישהו מדבר על משהו אחר?), החלטתי לענות לטענה “זו רק שפעת” ולרכז במקום אחד עדויות של חולים בקורונה ומחקרים על מה זה להיות בקורונה. מוזמנים להציץ בבלוג “להיות חולה בקורונה“.

ארז גרטי – ד”ר לאימונולוגיה, ראש תחום תקשורת המדע במכון דוידסון לחינוך מדעי ולוחם ללא חת בבורות והכחשת מדע

הכותב הוא אימונולוג, איש תקשורת מדע, מורה למדעים, הורה ואזרח מאוד מאוד מודאג.

אני מאשים את הממשלה שעשתה כל מני צעדים פופוליסטים והזויים לפני הסגר, שאישרה הגעה של נשאים, שלא דאגה לבודד אותם מרצון או בכפייה ושלא סגרה את השמים בפני מדינות נגועות כמו ארה”ב משיקולים פוליטיים ובכך הביאה הלכה למעשה את הקורונה לארץ

אני מאשים את משרד האוצר שלא דאג לפתרון אמיתי לעסקים ומעבירים אותם שבעת מדורי גהינום לקבלת המענקים המצ’וקמקים שלכם. אתם שוכחים שזה הענף שכולנו יושבים עליו ואתם אשכרה כורתים אותו

אני מאשים את משרד הבריאות שלא ניצל את ההסגר, ואת ההצלחה הזמנית בשביל להיערך כמו שצריך לגל הבא. ידעתם שהוא יגיע ולא עשיתם מספיק בשביל למנוע אותו והנה הוא כאן.

יכולתם להקים מערך חקר אפידימיולוגי, יכולתם לדאוג לנהלים מסודרים, להנחיות ברורות בשפה שאפשר להבין, לאנשים שיענו לטלפונים, למערך בדיקות מתפקד ומהיר. אנחנו פאקינג אומת הסטארט אפ

יש לנו את מכון ויצמן למדע, יש לנו את my heritage יש לנו כל כך הרבה ביולוגים שמסוגלים לעשות בדיקות ורק מחכים להזדמנות לעזור. במקום זה התעסקתם במאבקי אגו מטופשים

אני מאשים את ראש הממשלה שעסוק בהישרדות פוליטית במקום לדאוג למדינה. אתה מר כלכלה, איפה הראייה הכלכלית? אתה מר בטחון איפה הביטחון הבריאותי? מה שחשוב עכשיו זה סיפוח? אפילו יש”ע לא רוצים את הסיפוח הזה. תתעסק במה שחשוב. החיים עצמם. החיים שלנו

אני מאשים את ראש הממשלה הרזרבי, שעסוק בהישרדות פוליטית ורק מושך זמן עד למועד החלופה בעוד שנה וחצי. אתה באמת חושב שהיום הזה יגיע? אתה באמת חושב שאתה תהיה ראש ממשלה? אתה באמת חושב שמשהו לוקח אותך ברצינות? ולחשוב שאנשים אשכרה הצביעו לך. נראה שזה נכון מה שאומרים על פראיירים

אני מאשים את הציבור הישראלי שמחפש כל הזדמנות וכל פרצה איך לכופף את ההנחיות ו”לדפוק את המערכת” אתם דופקים את כולנו והכי גרוע את ההורים הסבים שלנו. כן, אני מתכוון אליך זה שהולך עם מסיכה על הסנטר או עושה את עצמו רץ כשעובר פקח וגם אתכם שמתקהלים בפאב, במסיבה או בים

אתם לא עובדים על אף אחד ואתם מפיצים מחלות, כן אשכרה מפיצים מחלות. אל תשכחו שהכלכלה לא תתאושש עד שזה לא יגמר או לפחות שנגיע לאיזשהו שיווי משקל עם הנגיף. שימו את המסיכה על הפנים או שאל תצאו מהבית

אני מאשים את היחצ”נים של חברות התרופות ומכוני המחקר, שעל כל נפיחה שעולה במעבדה מוציאים הודעה לעיתונות. אני יודע שאתם עושים את זה בשביל להקפיץ את המניות, לעשות יח”ץ קל מדי לחברה שלכם או להפעיל לחץ על הרגולטורים

אתם מצפים (וכנראה צודקים) שהם שיעשו לכם חיים קלים באישור התרופה/חיסון לכשיסתיים הפיתוח ואני לא רוצה להתחיל לחשוב אילו הנחות עושים במבחני הבטיחות. זה לא עוזר, זה רק מבלבל יותר וגורם לפוליטיקאים לא אחראים לקל החלטות גרועות כמו להצטייד בתרופות שלא נראה שעובדות

אני מאשים את כל הפרשנים מטעם עצמם, חלק מהם פרופסורים שפעם מאוד הערכתי. זה נכון שהוירוס מתמטי, אבל אם יש משהו שלמדתי במעט השנים שלי באקדמיה הוא שהביולוגיה היא הרבה יותר מורכבת מאוסף של מספרים

תמיד יש יוצאים מן הכלל, תמיד יש גורמים שלא לקחנו בחשבון, תמיד יש הנחות יסוד שאינן מדוייקות ולמרות שהמציאות טופחת על פניכם שבוע-שבועיים אחרי הפרשנות, אתם רק מעדכנים אותה קצת ורצים להתראיין שוב ובכך מעודדים אנשים לא לקחת ברצינות את ההנחיות שממילה לא ברורות

אם אתם מופיעים בטלוויזיה ויש לכם אותיות לפני השם קחו אחריות על המלים שלכם

אני מאשים את העיתונות שקופצת על כל הזדמנות לעשות בלגאן. בכל מצב אתם מוצאים איך אפשר להעביר ביקורת. ביקורת זה חשוב, אבל כדאי שהיא תהיה מוצדקת. אתם מדברים על כשלון הממשלה במניעת הגל השני אבל איפה הייתם בסוף הגל הראשון?

למה לא העברתם ביקורת חריפה ונוקבת על ההקלות המהירות והמוגזמות? למה הכנסתם פרשנים מטעם עצמם אלינו לסלון ביום שישי בערב שנשמע את השטויות שיש להם להגיד? אני מבין את המימד הבידורי של פרופ’ לס צועק על פרופ’ רהב אבל אנחנו מדברים פה על פאקינג מגיפה, אפשר להיות טיפה אחראים

אני מאשים את מכחישי הקורונה, אכולי הקונספירציות ואבירי הכלכלה למיניהם. סבבה, הבנתי שאתם חושבים שזה נורא מגניב להלחם בממסד, אבל אתם באמת חושבים שכל הממשלות בכל העולם (וזה אשכרה כל העולם) עושות יד אחת בשביל לדפוק את אזרחי כל הפאקינג עולם? צאו מהסרט שאתם חיים בו ותתבגרו

הוירוס לא מומצא וזו לא שפעת, אפילו שאתם משכנעים את עצמכם שזו כן

אנחנו עומדים פה בפני אתגר היסטורי, קצת כמו מלחמת העולם השניה רק בלי ההרס ומליוני ההרוגים (אני מקווה). המצב חרא, כולם אוכלים אותה מאוד חזק ויהיה יותר גרוע, גם אם לא בריאותית אז כלכלית ומשיכת גלי ההדבקה לא תעזור פה

הוירוס הזה יהרוג המון אנשים (כן, אני יודע בעיקר קשישים אבל הם בפעם האחרונה בדקתי הם עדיין ההורים והסבים שלנו), ויכסח כלכלות. מה שנשאר לנו לעשות הוא לקוות שנעבור אותו במצב סביר. עם ההתנהלות של הממשלה והציבור הישראלי אני לא אופטימי

ואסיים בציטוט של ניל דגראס טייסון: “אנחנו נמצאים בעיצומו של ניסוי עולמי ענק. שאלת המחקר היא האם אנשים יקשיבו למדענים?” לצערי הרב התשובה לכך היא “לא” וכולנו יודעים מה קורה כשלא מקשיבים למדענים… שיהיה לכולנו בהצלחה. אנחנו נצטרך את זה

⁦Rotem Drob

דבריו של פרופ’ אהוד קוקיה, לשעבר מנכל הדסה וקופח מכבי (גילוי נאות. אבא של זוגתי ואין לו טוויטר) בשיחות עם חברים הממלאים תפקידי מפתח במערכת הבריאות או שמילאו כאלה תפקידים עולה בפעם הראשונה נימה שלא הכרתי ושמעתי קודם: תחושת יאוש והשלמה. איבדנו שליטה, הנושא לא מנוהל. אנחנו בכאוס

לאמירה הרווחת : כולנו אשמים! אני רוצה להצהיר: אני לא אשם! עשיתי כל שנדרש ממני: אני שמרתי ושומר מרחק, חובש מסכה, שומר על היגיינה והארגון אותו אני מנהל מקפיד על קלה כבחמורה.

אז מה קורה כאן: המשבר לא מנוהל! בניהול משבר אני מתכוון למספר אלמנטים: דוגמה אישית של ההנהגה, אמון בהנהגה, שקיפות, הסברה ותקווה. דבר מזה לא נעשה. אין דוגמה אישית וחבל להכביר מילים. מה שאפיין את סיפורי הגבורה של צה”ל הייתה הקריאה “אחרי”! מלה שאיבדה את משמעותה.

אין אמון בהנהגה. מדינות המצליחות בהתמודדות במשבר מראות רמת אמון גבוהה בהנהגה. (ניו זילנד כבר אמרנו?) הסברה? אין חיה כזו. והעיקר התקווה (איפה היא?). צ’רצ’יל שמנהיגנו מרבה להיתלות בו נתן לעם הבריטי את המידע האמיתי ותמיד נטע את התקווה לניצחון והצלחה.

משרד הבריאות ? הוא משרד עם אנשים מצוינים, אבל תפקידו לקבוע מדיניות, לא לבצע (חקירות אפידמיולוגיות כבר הזכרנו?), ולראיה גופי הביצוע שלו הם בתי החולים וקופות החולים. שני גופי ביצוע המנוהלים בנפרד.

די! תנו לגורם אחר לתפעל את האופרציה והשאירו למשרד את קביעת המדיניות. איבדנו זמן יקר ואת הסולידריות החברתית ולצערי המצב כיום הוא “איש הישר בעיניו יעשה”. אז מה יהיה? אני התמים עוד מצפה למנהיג שיקום וישנה, הסיכוי נכון להיום לא גדול. הלוואי ואתבדה.

דר’ אסי סיקורל – רופא כפר, מומחה ברפואת המשפחה, רפואה אינטגרטיבית, לומד ומלמד כל יום. מסיים התמחות במנהל רפואי בכללית.

כמה עקרונות למיטב הבנתי.

1. המחיר של סגירה מחודשת של המשק כנראה כבד מנשוא.

2. הצלחנו במאמץ אדיר בסבב הראשון להגדיל את יכולת ההכלה המערכתית של חולים ״קשים״ – ברמת טיפול נמרץ אם מונשמים ואם לא לסדר גודל של כמה מאות בודדות.

3. מערכת הבריאות פועלת מסוף פברואר במצב חירום כלומר בלי חופשים בלי הפוגה.

4. אנחנו באמצע הקיץ ואין המון תחלואה נוספת על הקורונה ולכן יכולים בינתיים להכיל את העליה בתחלואה ברמה כזו או אחרת.

5. המשך הכפלת מספר חולים חדשים בינוניים וקשים אחת לשבוע יוביל לאי ספיקה אם לא בעוד חודש אז בעוד חודשיים ואז יגיע החורף עם עלייה בתחלואה נשימתית של חורף. כמו שפעת למשל ואז ממש נהיה בבוץ.

7. אי ספיקה של המערכת האשפוזית מסכן לא את חולי הקורונה אלא את מי שסובל מבעיות אחרות שאנחנו יודעים לטפל בהן טוב. התקפי לב. דלקת תוספתן. סרטן שנאבחן מאוחר מדי.

8. אז כבר נהיה 8 חודשים במצב חירום במערכת לא בטוח כמה זה בר קיימא להמשיך ככה לאורך זמן עם 100% נוכחות בעבודה בלי הפוגה.

9. כדי לשלוט על מספר החולים צריך לשמור על ריחוק חברתי. להיות ביחד בחוץ ולא בפנים. לשמור על מרחק. להשתמש במסכות אבל מעל האף. לשטוף ידיים. לא לצאת אם חולים.

10. כדי לשלוט על מספר החולים היינו צריכים כבר לפתח מערך מעולה של חקר מקרים בירור מגעים ובידוד מהיר שלהם יחד עם פיקוח על הבידוד. זה לא קיים.

11. כדי לשלוט על מספר החולים עדיף היה שחולים לא יהיו בבית שם הם מדביקים את בני ביתם אבל על בידוד אמיתי של חולים וויתרנו מזמן ולא ברור למה.

12. עשינו כמה דברים טובים. זמינות בדיקות אבחוניות עלה מאוד והן מנוהלות די ביעילות על ידי קופות החולים.

13. למדנו איך למגן את עצמנו בעבודה, מסכה כל הזמן כל הזמן כדי למנוע הדבקה מסיבית של אנשי צוות רפואי.

14. נראה שיש לנו מספיק ציוד מיגון אישי לצוותים המטפלים.

15. רשויות מקומיות טובות תופסות את מקומן הטבעי בניהול הבריאות של האזרחים ברמה המקומית.

16. ההסברה הובילה להבנה טובה של דרכי הדבקה והתגוננות. ההסברה לא הובילה לשיתוף פעולה נרחב עם ההנחיות לדעתי הרבה בגלל שאנחנו רואים את המנהיגים שלנו פוטרים את עצמם מההנחיות של עצמם. שוב. ושוב. ושוב.

17. משרד הבריאות לא גוף תפעולי ובכל פעם שהוא מתעקש להיות כזה זה לא טוב. ולכן כל אופרציה – בדיקות אבחון, חקירות מגעים, בידוד ופיקוח על חולים, רכש, צריך לתת לגופים שיכולים לתפעל. באפריל טענו שברסי לא משחרר. עכשיו לא ברור מה גורם לזה.

18. אנחנו מצליחים להגן על החולים בסיכון גבוה. בתי האבות שבהם האוכלוסיה הכי פגיעה מוגנים היום הרבה יותר טוב מבעבר. לא מושלם כי אין מושלם אבל טוב.

19. המבוגרים, האנשים בסיכון גבוה שומרים על עצמם. וזה לא מובן מאליו אל מול המון דיסאינפורמציה חסרת אחריות.

20. במרפאות הקהילה העומס אדיר. המון סיבות אבל אנחנו עובדים בעומס מתוח וקשוח

21. זהו. אין פואנטה. אור וצל. שמרו נפשותיכם.

1+

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *