כעס על הלא מתחסנים? יש דרך טובה יותר

By | 10 באוגוסט 2021

טור דעה זה התפרסם באתר CNN ומצאתי שהוא שונה מכל הוויכוחים המקובלים על “חיסונים כן ולא”. תרגמתי אותו ואני מגיש אותו כחומר למחשבה.

הרבה מחוסנים כועסים על אלה שלא התחסנו. אם התחסנתם, יש להניח שתסכימו עם מושל אלבמה שאמר לאחרונה: ” לאנשים אמור להיות שכל ישר, אבל הגיע הזמן להתחיל להאשים את אלה שלא מתחסנים, לא את האנשים הרגילים. אלה שלא מתחסנים מאכזבים אותנו.”

לא רק ההמונים מאכזבים אותנו אלא גם הקרובים לנו: קולגות, חברים ובני משפחה. אתם עשויים לכעוס על מה שאתם רואים כאגואיזם, בורות או חוסר אחריות חברתית אצל אנשים שהם חלק מחייכם ומסרבים לקבל את הזריקה.

אתם לא לבד – המדיה החברתית מלאה בפוסטים שמנסים לשכנע אנשים להתחסן על ידי הסבר למה הם כל כך טועים. זהו האופי האנושי. יכול להיות גם אתם עושים זאת.

אבל הנה שאלה: מצליח לכם? אחרי שנזפתם במתנגדי חיסונים או במהססי-חיסונים, האם הם הודו לכם על כך ש”הראיתם להם את האור” ומייד קבעו תור להתחסן?

הניחוש שלנו הוא שזה לא מה שקרה.

במקום, השיחות האלה מתלהטות, נאמרים דברים שעדיף שלא היו נאמרים ושניכם יוצאים כועסים, מתוסכלים ונוטרי טינה. באותו הרגע יכולה להיות הרגשה טובה מכך שאנחנו מרשים לעצמנו להטיח את הרגשות שלנו במישהו.

אבל המחיר הוא גבוה – אנחנו גם מזיקים ליחסים והם גם לא מתחסנים, אפילו כשאנחנו מציגים להם עובדות שנראות ברורות ומשכנעות.

אפקט הבומרנג הוא תופעה מתועדת היטב בפסיכולוגיה. הצגת עובדות שסותרות אמונות למעשה תחזק את אותן האמונות. חוקרים תיעדו את התופעה בהקשר של תפיסות פוליטיות מוטעות, העדפות בבחירות, החלטה האם לחסן את הילדים או האם להתחסן לשפעת. ככל שאנשים מעומתים עם עובדות הסותרות את הדעות שלהם, כך הם נאחזים יותר חזק באותן דעות.

ואם ויכוח בעזרת עובדות חוזר כמו בומרנג, יודעים מה קורה אפילו יותר? ביקורת, האשמות וביוש על כך שהם לא מתחשבים, אגואיסטים, בורים או פסיכופתים. תוכלו לבדוק את זה לבד: מתי לאחרונה שיניתם התנהגות בתגובה לכך שמישהו האשים או בייש אתכם?

אנחנו מבינים את הצער שלכם. שנינו מחוסנים. אנחנו מאוכזבים שהשילוב של וריאנט דלתא בשילוב כמות גדולה של לא מתחסנים מאריך את המגיפה ודורש המשך עטיית מסיכות וסגרים כדי למנוע את התפשטות הנגיף. הסבל והמוות כואבים לנו. גם אנחנו כועסים.

כמו המושל שהזכרנו קודם, גם אנחנו מרגישים צורך לשכנע על ידי הצגת עובדות, ויכוח, ביקורת וביוש על האנוכיות שלהם והפגיעה באחרים.

האמת היא שאכפת לנו מאוד מהנושא וגם מאוד אכפת לנו מהיחסים שלנו עם אחרים. כאשר שני הדברים מתנגשים, יש לנו הרגשה שאנחנו צריכים לבחור. האם להסתכן בהידבקות תוך כדי בילוי במקום סגור עם בני משפחה לא מחוסנים או האם לסכן את היחסים שלנו על ידי סירוב להיות בנוכחותם, או לדרוש מהם לעטות מסיכה ו”לעשות את הדבר הנכון”?

כוחה של אמפתיה

איך לאזן בין סיכון ליחסים?

אנחנו רוצים לחלוק אתכם תהליך שמפחית סיכון על ידי היעזרות ביחסים עצמם. לא מובטח שהלא מחוסנים בחייכם יעזבו הכל ויקבעו תור מייד אבל אנחנו חושבים שהוא יגדיל את הסיכוי שלכם להצליח.

הגישה שלנו תלויה בנכונות שלכם לוותר על שליטה; להכיר בכך שלמי שאתם מנסים לשנות יש אוטונומיה לקבל את ההחלטות של עצמם. כמובן, מה שאתם מוותרים עליו הוא לא על שליטה אלא על האשליה של שליטה. מי שאתם מדברים איתם תמיד חופשיים להתחסן, או לא. אין לכם אפשרות לקבל החלטות עבורם. זו הסיבה שאתם מנסים כל כך חזק לשכנע אותם.

אז, אם אי אפשר לשכנע בעזרת עובדות או ביקורת, איך במקום זאת אפשר לעודד אותם?

שני דברים: אמפתיה וסקרנות

כאשר אנחנו מבטאים אמפתיה, אנחנו מראים לאדם השני שאנחנו מאמינים שיש תוקף לצרכים ולדאגות שלהם. אפילו אם אנחנו לא מסכימים עם העמדה שלהם, אנחנו מכירים בכך שמבחינתם יש בה הגיון.

איך אפשר לבטא אמפתיה למי שלא רוצים להתחסן? בואו ננסה לחשוב על דוגמה אמיתית: חשבו על מישהי שאתם רוצים לשכנע. קודם כל, תגידו לעצמכם שמה שאתם מרגישים הוא בסדר. אתם כועסים עליה? מאוכזבים? מפוחדים? מתנשאים עליה?

אפשרו לעצמכם להרגיש את אותן הרגשות, קחו עליהן בעלות ואל תבקרו את עצמכם עליהן. במקום זאת, בטאו אמפתיה כלפי עצמכם. המוטיבציות שלכם טובות ונכונות. אתם רוצים להפחית סבל, להציל חיים ולאפשר לאנשים להיפגש בלי פחד מהידבקות בקורונה. מאוד אכפת לכם ובגלל זה יש לכם רגשות חזקים על העניין.

אבל עכשיו, אל תתנו לרגשות האלה להפעיל אתכם. במקום זאת, העבירו את האמפתיה שלכם לאדם השני. מה חשוב להם? הנה מה ששמענו ממהססי חיסונים הקרובים אלינו:

“אני לא רוצה להכניס לגוף שלי חומרים כימיים לא ידועים.”

“אני לא בוטחת בחברות התרופות.”

“אני לא רוצה שיגידו לי מה לעשות עם הגוף שלי.”

“החיסונים האלה לא אושרו במלואם על ידי ה FDA ומיהרו מדי לחסן מיליונים.”

“הסיכוי שלי להיפגע מהחיסון גבוה יותר מהסיכוי שלי למות מקורונה.”

אנחנו יודעים שאפשר להתווכח עם האמירות האלה. רוב הסיכויים שאתם עושים זאת עכשיו. אבל, האם אתם יכולים במקביל להיות אמפתיים אליהן?

האם אין הגיון בכך שאנשים רוצים להימנע מהכנסת כימיקלים לא ידועים לגוף שלהם? האם לא הגיוני לא לבטוח לגמרי בתעשיית התרופות?. לא דרושים הרבה חיפושים בגוגל כדי למצוא תביעות ופשרות של מליוני דולרים על פגיעה, טענות שווא ומידע מוסתר על ידי חברות התרופות. האם לא נכון שיש לנו מידע מוגבל על תופעות הלוואי של החיסונים מתקופה קצרה, בגלל שהניסויים התחילו רק לפני שנתיים?

למעשה, האמפתיה והאישור הם של נקודת המבט של השני בלי להסכים או לא הסכים איתם. הם אמירה אמיתית של דברים שמראים לשני שאתם מבינים אותם והם יאמינו לכם בכך. לדוגמה:

“נראה שאתם מפחדים מתופעות הלוואי של החיסון. הגיוני”.

” נראה שאתם לא בוטחים בחברות התרופות שמוכרות את החיסונים. אני מבינה.”

“אתם מודאגים שאין לנו מידע מתקופה משמעותית על תופעות הלוואי ובטיחות החיסונים.”

אפשר לדבר?

ואז, עודדו אותם לדבר. היו סקרנים. באמת. שאלו שאלות לא כדי לטמון להם מלכודות של סתירות לוגיות, אלא כי אתם באמת סקרנים לשמוע את התשובות שלהם. איך בשבילם האיזון בין הסכנות מהחיסון ובין הסכנות מהקורונה?

לאיזה מידע הם מתייחסים? מה גורם להם לפקפק בבטיחות החיסונים? מה הם ראו ושמעו?

ברגע שהם יחושו שאכפת לכם מהדעות שלהם כדי שאתם תוכלו להכיר אותן –אז – במקום לכתוש את המידע – או אותם – פתאום מתקיימת שיחה אמיתית. עכשיו אתם יכולים להגיע לשאלות החשובות: מה הם רוצים? לעצמם, לקרובים להם, למדינה, לעולם? יש סיכויים רבים שבמקום הזה תוכלו למצוא הרבה נקודות משותפות.

כולנו רוצים שאנשים יהיו בריאים, חופשיים ממחלות וחופשיים מכפייה. כולנו רוצים שהכלכלה תשגשג, אפילו אם יש לנו רעיונות שונים לחלוטין איך להגיע לכך. כולנו רוצים שיכבדו אותנו.

מהעמדה הזו, אפשר להתחיל לבדוק את ההבדלים בינכם מתוך סקרנות וחמלה. “נראה לי שגם אני וגם את היינו רוצים שכולם יהיו בריאים וחופשיים מכפייה. הוירוס הזה מכריח אנשים לבחור בין שני הערכים החשובים האלה. אני אישית נוטה לצד של הבריאות ונראה שלך יותר חשוב החופש לבחור. אבל אני שומעת גם את הדאגות שלך בעניין הבריאות. ואני, למעשה, בעד החיסון כי אני חושבת שהוא יעניק לנו יותר חופש.”

זו הגישה שהשתמשנו בה בשיחה עם אחת מחברותינו שהיססה להתחסן. לאחר שיחה מכבדת ומלאת שאלות, היא אמרה לנו “אתם יודעים, אני חושבת שאני אלך להתחסן”. במקום לנסות לשנות אותה, יצרנו סביבה שבה היא הרגישה מספיק בטוחה לשנות את דעתה.

אנחנו לא מבטיחים שזו תהיה התוצאה בכל שיחה. אנחנו לא יודעים איך יהיו השיחות שלכן. אבל אם אין לכם כוח ממשי על אחרים, אתם יכולים להשפיע ולשנות רק על ידי דאגה כנה ויחסים מכבדים. אם אתם רוצים שהקרובים לכם יתחסנו, גשו אליהם עם אמפתיה וסקרנות, הביעו דאגה וכבוד. זהו הסיכוי הטוב ביותר שלכם לעזור להם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *