שלושה סוגי מקרים בעבודה שלי בזמן האחרון גרמו לי לחשוב שבעצם הם אותו סוג.
הסוג הראשון הוא טלפונים שאני כל הזמן מקבל ובו עובדים ופעילים בארגונים מתקשרים אלי ומבקשים ממני רשות לפרסם מודעות דרושים ומודעות אירועים באתר שתיל. אני עונה להם שהם לא צריכים לבקש רשות אלא לפרסם בעצמם דרך הטופס באתר. הם מתפלאים לשמוע את התשובה הזאת.
סוג שני של מקרה הוא שאלה חוזרת ונשנית של נועצים שלי היא האם הם צריכים לבקש רשות ממי שהם מקשרים אליו מהאתר שלהם. אני אומר להם "מה פתאום" והם קצת מתפלאים.
בסוג השלישי, שהוא בעצם מקרה יחיד, מדובר בכמה ארגונים שרוצים להקים באינטרנט מאגר של תכנים וידיעות שקשורים לשינוי חברתי. הארגונים פנו אלינו ואנחנו עוד נראה מה עושים עם זה. מה שאני מת להגיד להם זה "אתם לא צריכים לבקש רשות מאף אחד! וגם לא צריכים כמעט משאבים! פשוט תעשו את זה!".
המחשבה שצריך לקבל רשות באינטרנט, או שצריך לגייס משאבים (שזה סוג של קבלת רשות ממי שאתה מבקש ממנו את המשאבים) היא זרה לי אבל לא מובנת להרבה אנשים.
אחת המסקנות שלי מקורס האינטרנט שהעברתי לפעילי ארגונים היתה שהמיומנות החשובה ביותר שצריך להקנות להם זה את התחושה שהם אישית יכולים. אם הם ייראו שהם יכולים, אחר כך יוכלו לפתוח חשבון ולכתוב ולהעלות קבצים והכל. הם רק צריכים לדעת שיש דבר כזה וכל השאר פשוט.
מסקנה חדשה שאני מתחיל לפתח היא שצריך להקנות להם את ההבנה שהם לא צריכים לבקש רשות מאף אחד. שאם זה פתוח אז אפשר. ולא צריך לפחד.
החופש הזה של האינטרנט מפחיד, אבל צריך להנחיל אותו.
(עדכון תגובה למגיבות: המקרים שעליהם אני מדבר הם מקרים של נימוס יתר וחשש. הפוך מהבעיות שאתן (אולי) מתמודדות איתן בחיי האינטרנט הרגילים)
אין חופש מוחלט, ולא צריך להיות.
מצד אחד אתה צודק, אבל מצד שני אני חושבת שלשמור על הנימוס האנושי, וכבוד לאחר, זה משהו שיש לו חשיבות באינטרנט.
להגיע לאתר ולברר מה אפשר ומה אי-אפשר לעשות בו, זה סוג של כבוד הדדי שהלוואי והיה יותר ברשת.
זה מתקשר למנגנון התגובות שלך: בטוקבקים כל אחד יכול לכתוב כל מה שהוא רוצה. אתה, כמפעיל הבלוג, לא מוכן לקבל כל דבר שנכתב. לכן, אתה מפעיל מנגנון סינון ובפועל – מצמצם את החופש של הכותב.
לא צריך רשות? כדי לקחת תוכן של אדם פרטי שלא שוחרר בהסכם CC?
וגם כשלא צריך רשות, אני חושבת שקרדיט צריך לתת, ושגם זו רגישות שכדאי להנחיל, כי זה לא "ברשת הכל מותר". לא הכל פרוץ ונגיש ואפשרי.
צריך לדעת להבחין מה כן ומה לא ומתי כדאי לבקש רשות, גם אם חוקית לא בטוח שצריך.
צר לי שאתה קורא לפירמידת כסף השם MLM. זה ממש לא אותו דבר. נכון שצריך לבדוק הצעות עיסקיות בשבע עיניים. לוודע שהחברה מוכרת מוצר אמיתי ונדרש, ולא אחיזת עיניים של רווחים קלים. אבל אתה עושה עוול להמון אנשים שמרוויחים כסף ביושר, תוך עזרה רבה להרבה אנשים להצליח. הם לא עושים זאת רק מאהבת אדם (למרות שגם זה חשוב), אלא פשוט מישום שהדרך היחידה להצליח בשיווק רישתי היא לעזור לאחרים להצליח. נישמע לך טוב מכדי להיות אמיתי? אולי כדאי שתבדוק את זה.
אני רוצה להתייחס לתוכנת מט"ח המשווקת ע"י עו"ד גיל גולדרייך. תוכנה שהיא אחיזת עיניים ושקרית שנועדה לבלבל ולסחוף אנשים על מנת להפסיד את כספם. התרחקו והישמרו מאדם זה שמשווק כל פעם "מוצר" רווחי אחר ע"י שטיפות מוח ובעצם הכל נועד להתעשרותו. קרוב שלי נפל קורבן לאדם זה והפסיד כספים רבים. למעשה זו תוכנה שהיא אחיזת עיניים שמתיימרת לרווחים כספיים ותשואות גדולות כשבפועל היא גוזלת את כל כספו של האדם. התרחקו והישמרו. ולך גולדרייך אני מאחל שתפסיד את כל כספך ותענש על כך שאתה מרמה אנשים ישרים ותמימים משהו.