השבוע אכלתי במקס ברנר בנמל תל אביב. הזמנתי מנה (לא מתוקה) שהתחננה לניגוב מה שנשאר בתחתית המחבת. ביקשתי מהמלצרית קצת לחם והיא אמרה לי שזה יעלה 12 ש"ח. הסכמתי וקיבלתי סלסלה עם ארבע פרוסות לחם. אני יכול להרשות לעצמי את ה 12 ש"ח, הייתי רעב ולא רציתי לעשות עניין. ובסוף גם הזמינו אותי אז לא שילמתי.
בבית חשבתי על זה שוב.
לחם הוא האוכל הכי בסיסי שיש. מה יותר בסיסי מלחם ומים?
מבחינה מוסרית, 3 ש"ח לפרוסת לחם זה מושחת. מושחת לדרוש ומושחת לשלם.
יכול להיות שזה המוטיב של מקס ברנר, המושחתות של ההתמקדות בשוקולד ובמתוק.
יכול להיות שזו הסיבה שבגללה לא מפריע להם לדרוש 3 ש"ח לפרוסת לחם.
אותי זה דוחה.
אין משמעות לשלושה שקלים או מיליון שקלים שגובים על לחם או על כל דבר.
אם אתה מוכן לשלם, המחיר ריאלי.
די די
ככה זה במסעדה
וגם בבית קפה
הלקוח יושב ומקבל אוכל ובתמורה משלם הרבה יותר ממחיר המזון עצמו
משלמים 12 שקל לקצת לחם
ו9 שקל לבקבוק קטן של מים מירלים (מים!)
ומאות שקלים לבקבוק יין
זו השיטה
זה לא מושחת ולא כלום
רשת מקס ברנר היא בבעלות קונצרן שטראוס אשר קנו מעודד ברנר (היזם המקורי שנקלע לקשיים) את הבעלות על המותג שהקים.
כנראה שבשטראוס חושבים שאפשר לגבות מחיר של מילקי על פרוסת לחם.