כמובן שהתמונה צולמה אחרי שעשיתי את “מה שבא לי עכשיו” (ככתוב) ותחבתי את ידי לתוך קופסת הנקניק המעודדת שחיתות והכנסתי כמה חתיכות לפי בתאוות בשר.
וקצת יותר ברצינות, אני שומע יותר מדי אנשים הכמהים לאיש חזק. לא רק שהם רוצים איש חזק, אלא שהם מתרגזים על כך שאנשי שלטון החוק, ובג”צ בראשם, “מפריעים” לעשות כאן סדר. טוב, עוד בשנות ה 90 ראש הממשלה דאז יצחק רבין ש”ל קיווה שהרשות הפלסטינית תטפל בטרור “בלי בצלם ובלי בג”צים”.
ואותי [חנן] מעניין כמה גרם נקניק נחשב בעיני זוגלובק כ"שחיתות". לי יש תחושה שמעט מדי
ובמעבר חד ובכלל לא קשור- תחנה ראשונה – מאהל מחאה עם בלוג
המאבק הנוכחי, תחנה ראשונה במאהל המחאה, מנוהל ומובל על ידי נשים (וגם כמה גברים) עצמאיות ואין לו קשר ישיר לארגונים החברתיים השונים. אנחנו באות ממקומות ורקעים שונים, אבל כולנו חיות פה ומאמינות בכל ליבנו כי זכותו של כל אדם לחיים של כבוד. בלי קשר למינו, גילו, מוצאו, דתו או מצבו הכלכלי. למרות שאיננו מייצגות איש מלבד עצמנו, לא נותרה לנו ברירה, אלא לצאת למאבק למען חיים הוגנים, סולידריות ואחריות הדדית. אנחנו אלפי המשפחות הממתינות לדירת דיור ציבורי, אנחנו מאות אלפי הילדים החיים מתחת לקו העוני, אנחנו תושבי הדרום והצפון שנזנחו וננטשו במשך שנים, אנחנו הנשים המותקפות פיזית ונפשית באורח קבע, אנחנו כל אותם עובדים ללא זכויות, אנחנו הקשישים החיים מהבטחת הכנסה, אנחנו החולים שאינם זוכים להיכלל בסל התרופות, אנחנו הנכים, החלשים והחריגים. אנחנו כל אלו ועוד, מזמינות אתכן, אתכם, בגאווה, לקחת איתנו חלק במאבק הזה.
ומהבלוג "תחנה ראשונה" הפניה אל: נשים בעוני מדברות על עוני בבלוג רשימות של ספרנית דילטנטית
את גיליון יום העצמאות שלו הקדיש כתב-העת "ארץ אחרת" למאבקי נשים מקומיים תחת הכותרת "לא כנועות". מבין שלל המאמרים, שימח אותי במיוחד הראיון של העיתונאי מורן פלד עם מיכל קרומר-נבו, ד"ר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון. זאת משום שספרה "נשים בעוני – סיפורי חיים: מגדר, כאב, התנגדות" הוא אחד משני הספרים החברתיים והפמיניסטיים הטובים ביותר והפוקחים עיניים ביותר שקראתי בשנה האחרונה (הספר השני הוא ספרן של ברברה ארנרייך וארלי ראסל הוכשילד "האישה הגלובלית: מטפלות, עוזרות ועובדות מין בכלכלה החדשה").
בתגובות לפוסט הזה מופיע איזכור של "קבוצת נשים חד הוריות מבית שמש, גם הן נזקקות, אך דואגות למי שנזקק עוד יותר מהן." אני גאה להיות חבר קיבוץ תמוז שבו קמה עמותת קהילה שנותנת בית לקבוצה הזאת.
ולסיום, עוד משהו אופטימי. קונגו כן, חברון לא
אמנים ישראלים אמנם מתגייסים יותר מבעבר להופיע באירועי מחאה, אבל רצוי שאלה יעסקו בעניינים רחוקים – כמו הפליטים באפריקה, או מוסכמים על הכל – כמו איכות הסביבה. ממחלוקות פוליטיות הם ממשיכים להתרחק כמו מאש
מזכיר לי וויכוח שהתנהל לפני כמה זמן על זמרת שצריכה – לא צריכה – חייבת – לצאת מהארון.
ככה בשלוף אני מפנה אותך לאקאמאי שיש להם בדיוק את השרות אותו אתה מחפש, אבל עד כמה שאני זוכר (מלפני שמונה שנים שהשתמשתי בשרות שלהם עבור לקוח) לא זול
ראה:
http://www.akamai.com/html/solutions/index.html
אני חושב ששרת Squid עושה את מה שאתה רוצה (עד כמה שאני זוכר, ויקיפדיה רצה על שרת כזה). תוכל למצוא אותו כאן: http://www.squid-cache.org
אין לי מושג איך עובדים איתו, ואם ספק שירות יתן לך להתקין אותו. אולי אחרים יוכלו להרחיב בנושא.
היי
יש דבר שנקרא server cluster ו load balancing, אני אנסה להסביר זאת בצורה הכי פשוטה שיש.
נגיד שיש לך אתר מאוד פעיל עם הרבה מבקרים, אתה רוצה בעצם לבודד גם את הבסיס נתונים שלך מהאתר שלך, ובנוסף שיהיו לך כמה שרתי ווב שבמידה ואחד נופל או עמוס מידי, השני יעבוד וייתן חוויה של זמינות.
בכניסה יש שרת שיודע לנתב את הכניסות לשרתים הפחות עמוסים.
זה אופציה מאוד יקרה ולכן אתה תשתמש בה רק אם יהיה לך מיליוני מבקרים בחודש.
אני לא בטוח אם אתה יכול לארח את האתר שלך בכמה שרתים שונים אצל חברות שונות ולהגדיר את הDNS שלך לנתב את זה. אני מניח שזה מאוד לא נכון לעשות זאת וגם תצטרך שהמערכת שלך תשכפל את עצמה כל כמה זמן על מנת שיהיה לך את אותו תוכן בכמה מקומות.
אני מניח שאתה מחפש חברה טובה. אני נמצא עם servint כבר 3 שנים ואת האמת, זה עולם אחר. תבקר בבלוג שלי (יש לך את האתר שלי) ותתרשם, במידה ותרצה ליצור איתי קשר, יש לך את המייל שלי.
אני גם מארח אתרים, אבל אני מניח שתרצה להתעסק בעצמך עם האירוח, אז אני מציע שתיצור קשר עם החברה ישירות.
זהו
נכון, בלוגלי מתארח בסייט5. ונכון אין לנו 100% זמינות. מאז שעלינו לאוויר אנחנו בזמינות של 99.6%.
את זמינות צי השרתים של החברה ניתן לראות כאן:
http://www.site5.com/support/uptime.php
בבואך לבחור חברה, לאו דווקא סייט5, אני חושב שזה חשוב שהיא תאפשר לראות בצורה ברורה את הזמינות שלה וגם את ההתחייבות שלה.
פתרון טכנולוגי שמשכפל את האתר לשני שרתים שונים קיים אך אינו זול.
הכל תלוי בצרכים ובגודל האתר. לאתרים גדולים עם מליוני גולשים יש את שירות http://www.akamai.com ואתרים קטנים (לא ממש צריכים דבר כזה) אבל אם אתה מתעקש ניתן להשתמש בשירותי איכסון שמשתמשים בטכנולוגית Grid, אשר בתיאוריה אמורה לרתום את משאבי שאר המחשבים ב-Grid אם וכאשר יש צורך. ספק שירות כזה הוא http://www.mediatemple.net , אבל אני אישית לא הייתי ממש מסופק ממנו ואחת הסיבות העיקריות היא שאין לך שליטה או בקרה על העלות. בעקרון אתה מקבל מספר יחידות עיבוד בחודש ואם האתר שלך צורך יותר אתה משלם לפי הצריכה. הבעיה היא שאין לך דרך לחשב כמה האתר צורך או להגביל את הצריכה ולכן לפעמים יצא שתשלם עבור שירות איכסון משותף פי שתיים מאשר שרת פרטי.
אני מניח שאפשר להריץ את אותה תוכנה על כמה שרתים נפרדים, אצל ספקים נפרדים, כשכולם משתמשים באותו מסד-נתונים אחד. יכול להיות שזה ידרוש התאמות מסויימות ב'תוכנת קופסה' כמו דרופל, אבל יכול להיות גם שלא.
נקודת התורפה של ארכיטקטורה כזו היא זמינות שרת מסד הנתונים. אבל קודם כל, כבר צימצמת לחצי (ואפילו פחות) את הבעיה, ושנית – גם על הבעיה הזו אפשר להתגבר, למרות שזה יותר מסובך.
אין בעיה להרים מערך של אחסון במספר שרתים ברחבי העולם, אלא שעבודה בתצורה כזו מסובכת יותר מבחינת התפעול ויקרה יותר מבחינת האחסון.
תקלה במסד הנתונים היא אפשרית, אבל אפשר גם להחזיק תמיד באוויר שרת גיבוי בחווה שיכנס לפעולה כאשר השרת הראשי נופל. אותו הדבר אפשר לעשות גם לגבי שרתים אחרים בחווה, כולל שרת ה־web עצמו.
מבחינת DNS, אתה יכול גם להחזיק שני אתרים נפרדים שמאוחסנים בחברות שונות, כאשר הבחירה בניהם תעשה באמצעות הדפדפן באופן אקראי, או בפתרון load balancing עם פרוקסי ברמת השרת המארח.
אני לא יודע מה התקציב שעומד בפניך, אבל לדעתי זמינות של 99.6%, כפי שאלעד ציין היא די והותר עבור אתר שתיל.