מחשבות מבולגנות על החרמת אולימפידת בייג’ין

By | 12 באוגוסט 2007

משהו על מודעוּת. בשבוע שעבר פורסם מחקר שמראה שילדים חושבים שהמבורגרים עם לוגו של מקדונלד’ס יותר טעים מהמבורגר בלי לוגו. למה? בגלל מה שכבר ידוע מזמן – אנחנו אוהבים את מה שאנחנו מכירים.

הקשתות הצהובות בצידי הדרכים? זה בשביל שהן ייחקקו לנו במוח ונכיר אותן. ואז נאהב אותן. ואז נבחר אותן.

הקשתות מקדמות את המודעוּת שלנו.

המהלך הוא: 1. מודעות 2. קניה.

אני חושב ש”החרמה” היא תגובה פבלובית לחשיבה ביקורתית על גופים.

השאלה בקשר להחרמה או לא החרמה של אולימפידת בייג’ין (חרם כלכלי על סין? הצחקתם אותם) היא לא האם החרם יעבוד (ברור שהוא לא) אלא איך השיחה על האולימפידה תקדם את החשיבה הביקורתית של אנשים במדינה הזאת. איך היא תקדם את המודעות.

אני חושב שהאולימפיאדה, עם כמות החשיפה שהיא תקבל בתקשורת, היא הזדמנות מצויינת לקדם תכנים ביקורתיים.

אז יש עכשיו כמה שאלות.

1. באילו אמצעים אפקטיבי להשתמש כדי לקדם את המודעות לבעיות זכויות האדם בעולם? כולל כאן?

2. לאחר שקידמנו את המודעות, מה אנחנו רוצים שהמוּדעים יעשו? או במונחים של מקדונלד’ס – מה אנחנו רוצים שהם “יקנו”?

3. כרגע, אני מזהה מספר מוגבר של פעולות מיידיות (“קניה”) שאפשר להציע בעקבות פיתוח חשיבה ביקורתית. האם אפשר להגדיל את טווח הפעולות?

4. באיזה טווח זמנים אנחנו רוצים שהם “יקנו”? מייד? בעוד כמה שנים? בבחירות?

זו רק התחלה מבולגנת של חשיבה. יהיו עוד המשכים.

0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *