חברות וארגונים נכנסים עכשיו לאטראף בגלל חוק דואר הזבל שעומד להיכנס לתוקפו בעוד כמה ימים.
מצד אחד, זה טוב. מצד שני, הרבה מהם דואגים יותר מדי.
שם הסעיף בחוק הוא "שיגור דבר פרסומת באמצעות מתקן בזק"
ההגדרה בחוק של "דבר פרסומת" היא "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת"
ארגונים ללא מטרת רווח אשר שולחים ניוזלטר אינם נכללים בחוק הזה. ראיתי אפילו חוות דעת משפטית שאומרת שאפילו אם הארגון גובה דמי כניסה על השתתפות באירועים, הדיוור שלו לא כלול בחוק.
ולא במקרה כך הדבר. בתהליך החקיקה היתה מחשבה על ההבדל בין דואר מסחרי ודואר בהפצה המונית שאינו מסחרי.
בנובמבר 2004 השתתפתי בישיבת ועדת משנה (של ועדת מדע וטכנולוגיה) לנושא אינטרנט וטכנולוגיית המידע בנושא הצעת החוק. הגעתי לשם מטעם שתיל כדי לוודא שהארגונים החברתיים לא ייכנסו למסגרת החוק.
הנה חילופי הדברים ביני ובין יו"ר הועדה – ח"כ מיקי איתן
חנן כהן:
כל הזמן מדברים פה על דוא"ל, ספאם מסחרי. אני רוצה להצביע על העובדה שיש עוד ארגונים שמשתמשים בדוא"ל כדי להפיץ אותן. צריך לחשוב גם מה לעשות עם דואר פוליטי.
היו"ר מיכאל איתן:
מתי קיבלתי דואר פוליטי?
חנן כהן:
זה יתחיל. צריך לקחת בחשבון- –
היו"ר מיכאל איתן:
אנו לא מתעלמים מזה, אך ברגע שתהיה חקיקה ויגדירו מה זה דואר זבל, לא בהכרח יגדירו את זה לפי התוכן.
שימו לב לשני דברים מעניינים כאן.
1. חלפו כבר ארבע שנים מאז אותה ישיבה ועד כניסת התיקון לתוקף. נותן קצת פרספקטיבה על תהליכי חקיקה.
2. חלפו רק ארבע שנים ומשלוח אימייל פוליטי הוא דבר נפוץ.
בכל מקרה, לפני שנכנסים ללחץ, כדאי לקבל ייעוץ משפטי פרטני.
אני חושב שאולי יהיה טוב אם אחד הארגונים המרכזים פעילות של ארגוני מגזר שלישי (שתיל, שיתופים ועוד) יקבל חוות דעת כללית בנושא ויפיץ אותה בין הארגונים.
ושלוש הערות לסיום:
אני מאד ממליץ על האתר של איגוד האינטרנט הישראלי בנושא חוק דואר הזבל.
כל אחד מאיתנו קורא "דואר זבל" לסוגים שונים של אימיילים. בעיני – מכתבי שרשרת אינם "דואר זבל" ולכן "לא רלוונטי" לא עוסק בדואר זבל.
אין לראות בפוסט הזה ייעוץ משפטי.
הבהרה בעקבות התגובות: כמובן שאני חושב שכל מי ששולח אימייל צריך לעשות זאת באופן הוגן, שלא יפריע לנמענים ויאפשר להם להסיר את עצמם מרשימת התפוצה.
נהדר. באמת נהדר שהחוק מבחין בין דואר לא רצוי מארגונים חברתיים לבין דואר לא רצוי מגופים מסחריים.
[הכותבת היא נמענת גאה של ספאם של החברה להגנת הטבע, הטלויזיה החברתית, ועוד כמה גופים שנשמטו מזכרוני, והיא גם בחורה ממש סרקסטית]
אז אין לי תקווה להיפטר מהמיילים המעיקים של העמותה לשגשוג וביטחון במזרח התיכון.
גורו- העמותה שציינת היא הזרוע של הסיינטולוגיה בישראל. הם הסירו אותי אחרי שהודעתי להם שאני אתבע את המנכ"ל שלהם באופן אישי אם הם לא יחדלו.
ספאם זוכה אצלי בתואר הנושא בו היחס בין נפח השיח לגביו לבין השפעתו בפועל הוא כנראה הגדול ביותר. אולי זה רק אני (ואשמח להתייחסות, אם זה בסדר מבחינתך חנן), אבל שימוש סטנדרטי לחלוטין בג'ימייל חוסם לי 99% מהספאם. מעבר מהיר על הג'אנק המפולטר (אני עובר לאחר שהיה לי שגוי-חיובי בעבר) לוקח לי כ-10 שניות ל-100 מיילים. איפה בדיוק הבעייה? ולא – בעיות נפח התעבורה בשרתי גוגל או מיקרוסופט לא מדיר שינה מעיני.
דוד,
קח את מספר המשתמשים בג'ימייל ותכפיל ב-10 שניות ל-100 מיילים. זו העלות – וזה רק לדומיין אחד ויחיד ברשת (ג'ימייל) ולא כולל את הוטמייל, וואלה, נענע ועוד דומיינים ציבוריים ופרטיים רבים.
וזו לא הנקודה. אני לא רוצה ש-YNet ישלחו לי הודעה בכל פעם שעולה כתבה חדשה – בכל אחד מהמדורים. אם אני ארצה לקרוא ב-YNet אני אעשה את זה בעצמי, בזמן שאני רוצה ובדרך שאני רוצה (גלישה לאתר, RSS או מה שבא לי) ואקרא רק את מה שמעניין אותי (לדעתי מעטים מקוראי YNet ספורט קוראים את קטגוריית הטכנולוגיה ולהיפך).
בנוסף – אני לא רוצה לחכות עד שיורדים לי 30 אי-מיילים (שהולכים להמחק גם ככה) רק כדי לקבל מייל דחוף שאני ממתין לו.
מי שרוצה לעדכן במידע שיווקי צריך לעבור ל-RSS. ככה מי שמעניין אותו (הנמען) – נרשם ל-RSS ומקבל את מה שמעניין אותו במקום שהשולח יחליט עבור הנמען מה מעניין אותו.
זה גם לא פוגע במשווק היות והוא ממשיך לשלוח מידע שיווקי לכל מי שמעוניין בזה.
ולגבי העסקים הקטנים שעשויים להפגע (או שיטת ה-"Opt-Out" המוצעת) – אני עסק קטן בעצמי ואני נפגע מזה שאני צריך להעסיק מישהו שיעבור על המיילים ויסנן לי בין קו"ח שאני רוצה לקבל לבין "מידע שיווקי" שנשלח לתיבת דוא"ל שמפורסמת באתר דרושים. אני בטח לא רוצה להעסיק גם מישהו נוסף שיעבור על כל מידע שיווקי שמתקבל וישלח חזרה הודעה שאנחנו לא מעוניינים במוצר X עבור משרה Y.
אני, כעסק קטן, נפגע מהמידע השיווקי שאני מקבל, ואני מעריך שאני לא העסק הקטן היחיד שנפגע. זה לא פוגע בעסקים הקטנים שעיסוקם הוא שליחת דואר שיווקי שמציעים לי מידע שיווקי בו אני כן מעוניין – כי לקבלת מידע כזה אני בוחר להירשם (Opt-In – שזו הדרך שמציע החוק).
איתן,
תרגיל המכפלות אינו רלבנטי. כל פעולה שלוקחת (נניח) 10 שניות ביום, תצטבר למספר גדול אם תכפיל אותה במספר ימי חיינו. זה עדיין 10 שניות ביום.
התייחסת לניוזלטרים – הם אינם ספאם, כי נדרשת פעולה אקטיבית להרשם אליהם וקל (בד"כ) להמחק מהם.
לגבי ספאם אמיתי – לא אמרתי שהוא חיובי, ציינתי רק את חוסר האיזון בין המטרד הקל שהם גורמים לבין האנרגיה המתבזבזת להלחם בהם.
יותר מזה – אם ננקה מהספאם את המרכיבים הפליליים האמיתיים – תרופות מזויפות ושאר הונאות – בהם יש להלחם באמת, נקבל ערוץ שיווקי לגמרי לא רע. הבעייה היא שהרמאים השתלטו עליו. הדיון בספאם, המטפל בטפל ולא בעיקר, מונע מערוץ זה להיות אפקטיבי.
דוד, יש לך מזל. לי הספאם עושה הרבה יותר נזק. בטח לא עניין של 10 שניות אלא כחצי שעה ביום (יש לי כמה תיבות דואר לצורך העובדה, כולן מופצצות בספאם) למרות שאני משתמש במסנן יעיל במיוחד.
אני לא משתמש בג'ימייל פשוט כי הדואר שלי פרטי וצריך להישאר כזה.
אז יופי לך שלך זה לא מפריע, אבל לי זה כן. והטענה שבשבילך זה לא מפריע ולכן הרעש מוגזם שקולה לטענה שאתה לא מתגורר בעיר אלא בכפר נידח ובשל כך לא צריך להשקיע כסף ברמזורים.
חנן, אם כבר:
– אם הדואר שאתה שולח לא נשלח מכתובת אמיתית אצלך בחברה, סימן שאתה שולח ספאם.
– אם הדואר שאתה שולח נשלח לכתובות שנקצרו אוטומטית מאתרים: סימן שאתה שולח ספאם.
– אם מטרת המייל היא לקדם אג'נדה והוא נשלח לקבוצה של נמענים שאתה לא יודע מיהם ושלא ביקשו לקבל מייל ממך: אתה שולח ספאם.
מסחריות לא קשורה לנושא. גם פוליטיקה יכולה להשלח כספאם. גם אימיילים מעמותות. (אפילו אם החוק לא מכליל אימיילים כאלו בהוראתו)
ספאם הוא אימייל בעל אג'נדה כלשהי שלא ביקשתי ושלא מיועד אלי ספציפית.
אם אתה חושב אחרת, אשמח אם תראה לי מקרה לגיטימי בעינייך של אימייל מעמותה שנשלח לרשימת תפוצה המונית.
רק לצורך הבהרה, גם אימיילים הקוראים לשחרר מחבלים כדי שגלעד שליט יוחזר מיד נחשבים בעיני לספאם.
תגובה קצרה: אלירם, פיספסת את הרעיון של הפוסט. השאלה כאן היא לא איך אני רואה ספאם. השאלה כאן היא מה הם האימיילים הנחשבים פרסומת בסעיף המסויים הזה של החוק. שני דברים שונים לחלוטין.
אלירם, אני לא חושב שהמשל של הכפר הנידח רלבנטי. אני משתמש בג'ימייל, לא בדיוק יישום שכוח-אל. ברורים לי צרכיך השונים המונעים ממך שימוש בג'ימייל. נראה לי שאם אנשי גוגל הצליחו לפתח מסנן יעיל, אין סיבה שהדבר לא יצלח גם בידי אחרים. במילים אחרות – הפתרון נמצא במסנן, לא בחוק.
חנן, אני מודע היטב להגדרה החוקית. בכוונה אני מתעלם ממנה מפני שהיא מגדירה מהו משלוח דברי פרסומת בלתי חוקי. היא לא מגדירה מהו ספאם ומיהו ספאמר. אני לא יודע אם המלה ספאם בכלל מופיעה בלשון החוק.
אני חושב שעדיף להשתמש בחוק הזה כאמצעי להסברה וחינוך לגבי אתיקת רשת, גם כשהיא נוגעת לתחום כה פרוץ כמו מערכת הדואר האלקטרוני.
דוד, ג'ימייל הוא יישום שכוח אל בערבות האינטרנט הנרחבות. אם אתה חושב שג'ימייל משמש אפילו לאחוז אחד מתיבות הדואר ברשת, אתה טועה ובגדול.
מערכות סינון ספאם שקולות אולי להקפת הבית שלך בחומה ושומרים. זה בטוח יותר, אבל זה לא נוח יותר בהכרח. אתה מאבד יותר מאת הפרטיות שלך, אבל גם הפרטיות לבדה היא סיבה מספקת.
אגב, גם ה GAPCHA של ג'ימייל נפרץ ועוד ייפרץ.
אם הפתרון שלך לירי של מאפיונרים ברחובות הוא לשכנע את כולם לנסוע במכוניות משוריינות, אני לא מסכים איתו.
אגב, לג'ימייל יש יכולות סינון גבוהות מכיוון שהם יכולים לבצע השוואה של הודעות ספאם שנשלחות לכלל הכתובות במערכת שלהם. זה לא משהו שאפשר לעשות בכל שרת, בטח לא אם אתה דואג למקרים של FALSE POSITIVE שבהם מיילים לגיטימיים נזרקים לזבל.