אחת התלונות הנפוצות היא "יש לי יותר מדי פריטים שלא נקראו בגוגל רידר שלי". הנה תוצאות "חיות" של החיפוש unread items reader
משום מה לי אין את הגוגל רידר בלוז, ותהיתי למה.
הרי אלה שאני נחשף לתלונה הזאת שלהם נמצאים מול המחשב באותה מידה כמוני. אז למה אצלם זה מצטבר ואצלי לא?
דבר ראשון, אני לא משתמש בגוגל רידר. אף פעם לא סבלתי את המערכת הזאת. (אני גם לא סובל את ג'ימייל, אבל זה סיפור אחר).
אצלי מותקנת המערכת Gregarius .
בגרגריוס אני רואה את כל הפריטים שלא נקראו, במלואם.
בגרגריוס יש לי מינימום "ממשק משתמש". למערכת יש מטרה אחת בלבד – לקרוא פידים. לא לשתף, לא לתייג, לא להוסיף הערות, לא לסמן כמועדף. רק לקרוא.
בגרגריוס אני יכול לחזור לקרוא אותו פריט כמה פעמים בלי שהוא יסומן אוטומטית כ"נקרא" כאשר הוא עבר לי לפני העיניים. (עכשיו אני רואה שיש ברידר אפשרות לבטל In expanded view, mark items as read when you scroll past them אבל זאת ברירת המחדל!)
יכול להיות שאין לי את הגוגל רידר בלוז בגלל שאני מנכש את הרשימות שלי באופן קבוע ויודע שבטוח יהיו דברים שאני אפסיד, אבל אם זה יהיה מספיק חשוב, אני אקרא על זה במקומות אחרים.
ואני גם קורא במקומות כמו grapes ו ozrox כך שאני לא צריך להירשם לבלוגים שכבר מופיעים שם.
אז אם גם לכם יש את הגוגל רידר בלוז, והתקנתם פעם בלוג וורדפרס בשלום, אני ממליץ לכם לנסות את גרגריוס.
תוספת בעקבות התגובות: נקודת המוצא שלי היא שנרשמים לפידים שחשוב לקרוא ולכן "סמן הכל כנקרא" הוא הפעולה היוצאת מן הכלל ולא השגרתית.
בשביל מקרים כאלה יש את הכפתור הקסופ Mark All As Read
תאמין לי זה מעלה את איכות החיים
פתאום אין מה לקרוא ואפשר לתת תשומת לב לאישה.
אני חי מאד בשלום עם WizzRSS לשועל אש.
נוח מאד שמצד אחד זה מקומי, אבל מצד שני אפשר לשמור הכל באינטרנט.
ואז – להתחבר לפידים שלך ממחשב אחר וכו' וכו'.
אני משתמש ברידר, אבל אין לי כבר את הבלוז. השלמתי עם העובדה שלא אצליח לקרוא את כל האינטרנט. זה די מרגיע אפילו.
בכל מקרה, כתבתי פעם משהו בנושא:
http://mymoney.nana10.co.il/Article/?ArticleID=581982
מסכימה עם ביוהאזארד, Mark all as read זה הפיתרון.
אם כי קודם כל אני כן אעבור על הפידים שחשובים לי.
ומהניסיון עם וורפרד, החלק המעצבן הוא התחזוקה – התקנת גרסאות חדשות.
אני חושבת שזה לא משנה מהו הכלי. אם אין לך זמן לקרוא את כל הפידים שנרשמת אליהם, ואתה לא מסוגל להחליט שאתה מצמצם את הכמות, או לחילופין מדלג ולא קורא, אז יהיה לך בלוז בכל קורא RSS שהוא.
וגם אני חושבת ש-mark all as read הוא אופציה מצויינת. רק צריכים לא לחשוש מ"לפספס" משהו.
עוד יתרון של גרגריוס – בגוגל רידר סימוני נקרא/לא נקרא נעלמים אחרי 30 יום.
זה בסדר למי שקורא את הרסס כמו עיתון, אבל אני למשל זונחת קריאה של איזה בלוג הרבה זמן ואז קוראת הכל במכה, ואם זה משהו של חברים אני לא רוצה לפספס פוסטים ישנים.
(וגם אם הלכת וקראת 1000 פוסטים זה לא כיף שאחרי חודש לא רואים את זה)
אבל לי דוקא קצת מפריע הקטע של השיתוף. אני מעלה לטאמבלר (שאמור להעלות לפייסבוק), אבל לא נראה שאנשים כ"כ קוראים אותו.
אני עם feedreader הלא-וובית ואין לי שום בלוז. אני מנויה על כ100 פידים ומצליחה לא רע להתמודד איתם, חוץ משניים-שלושה מפגיזנים קבועים ששיניתי להם את ההגדרה ל"עדכון ידני בלבד" וככה אפשר להגיע אליהם ולקרוא במכה רק כשיש כוח.
חוץ מאחרי חופשות של שבוע פלוס, באמת שלא מצטבר כ"כ הרבה הרבה ביום יום; בסהכ נדמה לי שהממוצע של הבלוגים הישראלים בביצונת הוא 3-4 פוסטים בשבוע.
או אולי זה רק אצלי.. *סומק*
אני דווקא מאוהב ברידר. מעולם לא סבלתי מהבלוז שאתה מתאר.
אני נוהג לשבת פעם ביום (או יומיים במקרים מיוחדים) ולעבור על כל העדכונים שאני מקבל.
מאוד נוח לי שהכל נמצא לי ברשימה אחת גדולה. מאוד נוח לי שאני לא צריך לסמן כל עדכון כ"נקרא" בנפרד ושכל מה שאני צריך לעשות זה לגלול לעדכון הבא.
אם יש עדכון שאני חושב שהוא מאוד מאוד מעניין, אני מיד משתף אותו עם החברים
אם יש עדכון שאני רוצה לשמור ולהתעמק בו מאוחר יותר (כי כרגע אין לי שעה פנויה אלא רק 5 דק') אני מסמן אותו בכוכב וחוזר אליו אח"כ.
לטעמי הרידר הוא הרססן האולטימטיבי…