לתת למאבק לשנות אותך

By | 24 ביולי 2010

לפני כמה שנים, כשעבדתי בשתיל, יצר איתי קשר מישהו עם התייעצות לגבי הקמת אתר זה או אחר שאמור לסייע לקבוצה זו או אחרת. כבר לא זוכר מי ומה.

שוחחנו על האתר ועל התהליך שהוא אמור ללוות ושאלתי את היזם הרבה שאלות שלא היו לו תשובות עליהן.

ואז שאלתי אותו “שוחחת עם אנשים מהסוג שהאתר הזה אמור לעזור להם?” והוא אמר “לא, איזה רעיון מצויין”.

נזכרתי בסיפור הזה בגלל דיון שמתקיים כרגע בפינה השמאלית בעקבות בקשה להופיע בלבוש צנוע להפגנות יום השישי בשיח ג’ראח. קיראו כאן על לבוש, שותפות אמת, וכבוד הדדי

אני לא משתתף בהפגנות בשיח ג’ראח ולא מתכוון לתת עצות למפגינים. אני רק רוצה להוסיף זווית ראיה מסויימת לשיחה.

אנשים שנאבקים למען משהו ולמען מישהו מגיעים עם שכנוע וכוח פנימי. הכוח הזה משמש אותם (אותנו) לנסיון לשנות משהו אצל אנשים אחרים – פוליטיקאים, קבוצה יריבה וכו’.

מה שאנחנו לא מצפים לו הוא להשתנות בעצמנו כחלק מתהליך המאבק. אנחנו מצפים להישאר במקום ולהזיז את האחרים.

הרבה פעמים, אנחנו חוברים לאנשים אחרים במאבק. לפעמים אלה האנשים שאנחנו נאבקים למענם.

האנשים שלמענם אנחנו נאבקים שונים מאיתנו. וכך נוצרות שתי זירות – זירה אחת שבה אנחנו מתעמתים עם הגוף שנגדו אנחנו נאבקים וזירה שניה שבה אנחנו משוחחים עם אלה שהמאבק הוא למענם.

המצב הזה מבלבל. בזירה אחת אנחנו צריכים להפעיל כוח ובזירה השניה אנחנו צריכים להפעיל שיחה ופתיחות לאחרים מאיתנו.

לא פשוט להיות בשתי הזירות האלה באותו הזמן.

– – –

עוד על הנושא – מבוכת הגבר הלבן מאת יוסי גורביץ, על נשים וערבים מאת דובי קננגיסר, נשים בסוף מאת נעמה כרמי.

http://www.justjlm.org/?p=358

8 thoughts on “לתת למאבק לשנות אותך

  1. איתי

    מאמר נהדר, תודה.

    אנחנו באתר עבודה שחורה חווים זאת יום יום.

    אסוציאציה שקפצה לי היא שיחה ברשת עם הבלוגר אלכסנדר מאן שביקשתי ממנו משוב על האתר שלנו והוא שאל אם אנחנו בלוג או פורום. בשיחה הוא טען: בלוג = אתם רוצים לדחוף רעיון בכל הכוח, זה משפיע אבל אין שיחה. פורום = יש שיחה, אין השפעה

    0
  2. Pingback: 25.7.2010 « מה אני קוראת

  3. Pingback: מגדר וחברה בישראל » שייח ג’ראח, ביקיני, פמיניזם

  4. Pingback: שייח ג’ראח, ביקיני, פמיניזם » הרהורים של אבא

  5. Pingback: הגבלות על הלבוש במרחב הציבורי « דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ

  6. Pingback: פינת הנושא החם: פמניזם והמאבק בשייח ג’ראח at The Daily Dolly

  7. ליאת

    אני בכלל לא רואה את הדילמה.
    הרי כשהולכים לחתונה של חרדים, באים בלבוש צנוע ויושבים בהפרדה. גם אם מוזמנים ל”עשות שבת” אצל משפחה של דתיים, מתנהגים בהתאם. אני חושבת שזה נתינת כבוד אלמנטרית.

    ויש כאילו שזה גם עובד הפוך אצלם. כשבן זוגי (אשר שומר כשרות) מגיע לבית שלא שומרים בו כשרות הוא לא מדקדק ולא מביך את סובביו. הוא מכבד אותם.

    לי ברור, שאם הלבוש בהפגנות מביך את מי שאמורים להפגין עבורו, צריך לכבד את המקום שלו.

    הבעיה עם מפגינים היא שהם לפעמים נמצאים במקום נורא אידאולוגי. עם תפיסת עולם נורא מגובשת ולא מתפשרת, כמעין הצהרה, שיש רק דרך אחת נכונה והיא שלי ואז ברור שהשאלה המדהדהת היא – למה שאני אוותר על המקום שלי שהוא צודק, ליברלי וכו’ וכו’.

    מי אמר רלטביזם ולא קיבל?

    0
  8. Pingback: כבוד שברירי | חנה בית הלחמי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *