תאונות באתרי בניה – גם אתם יכולים לעשות משהו בעניין

By | 10 בינואר 2016

maan_coverבקיץ 2011 לקח על עצמו עיתונאי “הארץ” רועי צ’יקי ארד משימה – לא לשתוק בנושא התאונות באתרי הבניה.

אין עניין בפועלי בניין

בכל 22 דקות נפגע בישראל פועל בניין בנפילה מגובה. מספר ההרוגים גבוה פי כמה בהשוואה למערב. זהו המחיר של האצת בנייה זולה כמו זו שתבוא בעקבות החוק שאושר השבוע. וכשהוא משולם במטבע אנושי ערבי או סיני, למי אכפת

מאז הוא לא מפסיק לכתוב על הנושא, בנחישות ראויה להערצה.

לאחרונה הוא אפילו זכה בכבוד לכתוב את מאמר המערכת של העיתון

בסך הכל פועלי בניין

בחודש שעבר נהרגו בתוך שבוע אחד חמישה פועלי בניין בנפילה מגובה. המקרים עוררו מעט מאוד עניין: תמונת ההרוגים לא הופיעה בעיתון, בדרך כלל גם שמם לא פורסם, ובני משפחותיהם לא רואיינו באף אמצעי תקשורת. גם יונס אלהרוש בן ה–30 מהכפר יטא שבשטחים, שנפל שלשום מגובה 20 מטר אל מותו באתר בנייה בגבעת אולגה, לא עניין איש. הוא נותר שקוף וקרוב לוודאי שאיש לא ייתן דין וחשבון על מותו המיותר.

לפני כמה חודשים, כאשר נודע לי שבאתר בניה ליד הבית שלי צנח פועל ומת, לא יכולתי להפסיק לחשוב מה אני יכול לעשות בעצמי.

בא לי רעיון. על ארגון העובדים מען אני יודע כבר שנים, עקב הכרותי עם ניר נאדר, אחד הפעילים המרכזיים.

ביקשתי וקיבלתי ממנו את קובץ חוברת ההסברה של הארגון, בערבית, בנושא בטיחות בעבודה בבניה.

הדפסתי בבית כמה עותקים ובלילה, כשהאתר היה נטוש, החבאתי עותקים בכל מני “חורים” כדי שהפועלים ימצאו אותם אבל לא המנהלים.

אני לא יודע מה קרה מאז באתר המסויים אבל לפחות הרגשתי שגם אני עשיתי “משהו”.

החוברת היא לא פוליטית/חתרנית. זו היא חוברת שמען הפיקו בסיוע קרן “מנוף” של הביטוח הלאומי.

אני מציע לכם לעשות כמוני.

אם בסביבה שלכם יש אתר בניה, אתם יכולים להוריד את החוברת, להדפיס אותה ולחלק אותה לפועלים – בגלוי או בהחבא.

כך לפחות יידעו הפועלים שיש להם זכויות מעוגנות בחוק לעבודה בטוחה.

2 thoughts on “תאונות באתרי בניה – גם אתם יכולים לעשות משהו בעניין

  1. נילי

    לפי מה שהבנתי דווקא הפועלים הם אלה שמזלזלים בהוראות הבטיחות והמנהלים צריכים לרדוף אחריהם כדי שיסכימו לעבוד לפי התקנות.

    0
  2. אפרת

    חנן שלום,
    לפני מס’ שנים עבדתי בחברה קבלנית, כאשר נכנס החוק לעבודה בגובה. החברה סיפקה לאתרים שלה כמות מספיקה ציוד בטיחות תקני ושלחה את העובדים להשתלמות, ולמרות זאת לעובדים פשוט לא התחשק להשתמש בציוד (ולמנהלים לא התחשק לריב אתם על זה).
    בדיוק כמו חגורות בטיחות ברכב.
    אתה מספיק מבוגר כדי לזכור כמה מאמץ נדרש כדי לגרום לאנשים להשתמש בחגורות הבטיחות, בכיסאות תינוק וכד’. בסופו של דבר מאמץ גדול ששילב הסברה ואכיפה גרם לזה להפוך להרגל אצל רוב האנשים, אבל עדיין צריך להמשיך במאמץ הזה.

    חוברת שמדברת על “זכויות מעוגנות בחוק” ושצריך להסתיר ממנהלים… זה כנראה יעזור לנפגעים, אבל לא ימנע את התאונה הבאה.
    צריך לשלב הסברה ואכיפה של ביצוע כללי הבטיחות.
    לענ”ד צריך קודם כל למפות את הדברים שהם קלים להסבר וימנעו הרבה תאונות. רתמות בטיחות – בטוח צריך. אולי גם סולמות ופיגומים תקניים, אולי משהו אחר.
    ואז צריך לתת סמכויות אכיפה *וקנסות* לרשויות המקומיות, שיוכלו לתקצב מפקחים מתוך הקנסות. באכיפה, הסיכוי לתפוס חשוב לא פחות מגודל העונש, ולכן קנסות הם אמצעי אכיפה יעיל יותר מעצירת העבודות באתר.
    במקביל – הסברה. אבל לא משפטית אלא ביצועית ורגשית. כזאת שתניע את הפועלים לשים חגורה. וגם בעברית: בין הפועלים מהפסקה הראשונה, אלה שסירבו להשתמש בציוד הקיים, היו גם יהודים….

    0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *