הערך "מקרי תקיפה מינית בקהילה החרדית בברוקלין" נמחק מהאתר של קהילת ויקיפדיה בישראל (ידוע כ"ויקיפדיה") בהצבעה שנערכה במאי 2023.
הערך שוחזר מארכיון האינטרנט שבו הוא נשמר ב 20 במאי 2020.
הערך הוא תרגום של הערך באנגלית Sexual abuse cases in Brooklyn's Haredi community
פוסט זה הוא אחד מרשימת ערכים שנמחקו מויקיפדיה ואני מפרסם אותם כאן כדי שלא יישכחו וכדי שעובדת המחיקה לא תשכח.
צפו בקטגוריה ויקיפדיה: הצבעות מחיקה ושחזור כדי לראות את הערכים שכרגע מתנהלת עליהם הצבעה. צפו בקטגוריה ויקיפדיה: הצבעות מחיקה לפי נושאים כדי לראות על אילו ערכים התנהלה בעבר הצבעה.
הטקסט מוגש בכפוף לרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה 3.0; ייתכן שישנם תנאים נוספים. ר׳ את תנאי השימוש לפרטים.
מקרי תקיפה מינית בקהילה החרדית בברוקלין
במהלך השנים התגלו מקרים רבים של תקיפה מינית בקהילה החרדית בברוקלין, ניו יורק. מאפיין ייחודי של מקרים אלו הוא שבניגוד למקרים אחרים של תקיפה מינית בארצות הברית, מנהיגי הקהילה החליטו למנוע ככל האפשר חקירה משטרתית, ונקטו בצעדים כדי להשתיק את התלונות.
רקע
בניו יורק חיים כ-250,000 חרדים, רובם בברוקלין. קהילה חרדית זו היא הגדולה ביותר מחוץ לישראל. חוקרי תקיפה מינית מעריכים ששיעור מקרי הפגיעה המינית בקרב קהילות חרדיות דומה לשאר האוכלוסייה. ההבדל העיקרי הוא אופן הטיפול בתלונות. במשך שנים ארוכות מרבית הקורבנות נמנעו מלהתלונן בגלל החשש לשמם הטוב בקהילה. במקרים שבהם התלוננו, הטיפול נעשה בדרך כלל בתוך הקהילה, לא דווח למשטרה ולא היווה חלק מהנתונים הסטטיסטיים.
בגלל האופי של הקהילות החרדיות, אדם המתלונן על תקיפה מינית נאלץ לעיתים קרובות להסיר את התלונה עקב לחץ חברתי. במאמר משנת 2012 מציינת פרקליטות מחוז ברוקלין כי במשך שלוש שנים נפתחו 51 תיקים, מתוכם תשעה נסגרו לאחר שהמתלוננים חזרו בהם, ורבים אחרים הסתיימו בעסקות טיעון בגלל חששות מצד משפחות הקורבנות.
מחקרים גילו תת-דיווח משמעותי על מקרי תקיפה מינית בקהילה החרדית, כך שהמקרים המדווחים הם רק חלק קטן מהמקרים בפועל.[1][2]
היסטוריה
אחד המקרים הראשונים בהם התלוננו תלמידי ישיבה בברוקלין על תקיפה מינית היה בשנת 1985, כאשר הוגשו מספר תלונות נגד הרב יהודה יואל קולקו. התלונות הובררו בבית דין פנימי של הקהילה החרדית, המכונה "ועד הצניעות". הרב חיים פינחס שיינברג הופיע לפני בית הדין וקבע כי קולקו חף מפשע מכיוון שבמעשיו לא הייתה חדירה, לכן הם לא מוגדרים כיחסי מין על פי ההלכה.[3] שיינברג איים על המתלוננים שאם הם יפנו למשטרה או לתקשורת אז הם יעברו על דין מוסר ועל איסור לשון הרע. בשנת 2006 כתב מכתב בו אישר שוב את קביעותיו אלה.[4]
מקרה זה קבע את הנורמות בקהילה החרדית. נפגעי תקיפה מינית נמנעו מלהתלונן, ולא התקיים כל דיון ציבורי בנושא זה. מצב זה השתנה בשנת 2005, כאשר בלוגר אנונימי בשם Un-Orthodox Jew (UOJ) פתח בלוג בו פרסם את התלונות משנות ה-80 נגד קולקו, וכן תלונות נוספות על מקרי תקיפה מינית. הנושא עלה לדיון ציבורי, וחלק מהנפגעים החלו להגיש תלונות. בשנת 2013 פורסם כי משטרת ברוקלין חקרה 118 מקרים של התעללות מינית בקהילה החרדית, ובתום המשפטים שנערכו עד אז נידונו 25 מהמעורבים למאסר בפועל. לא כל המעורבים בהתעללויות היו חרדים, אבל כל הנפגעים היו קטינים מבני הקהילה החרדית.[5]
גישת הקהילה למקרי תקיפה מינית
הגישה הרווחת בחברה החרדית היא כי הגשת תלונה על פגיעה מינית שקולה למסירה, ועלולה לפגוע בקהילה. הארגון החרדי "אגודת ישראל של אמריקה" פרסם הנחיות לפיהן אסור ליהודים לפנות למשטרה מבלי להתייעץ תחילה עם רב. לעומתם, רבנים אחדים, בהם גם רבנים מחסידות חב"ד, טענו שאיסור מסירה אינו רלוונטי במקרים של פגיעה מינית, והם מעודדים פנייה למשטרה. מספר תלונות שהוגשו לאנשי ארגון "שומרים" טופלו על ידם בתוך הקהילה, מבלי ליידע את המשטרה.
רוב הנאשמים והמורשעים במקרי הפגיעה המינית שהתגלו בקהילה החרדית בברוקלין היו רבנים. בין הנאשמים האחרים נמנים מנהל בית ספר, מדריך נוער ועובד סוציאלי.
העבריינים בדרך כלל אינם באים על עונשם בתום הטיפול הפנים-קהילתי בתלונה על פגיעה מינית. לרוב, רב שנמצא אשם בפגיעה מינית מועבר לישיבה אחרת. לעיתים הם נאלצים להתנצל, לשלם פיצויים או לעלות לישראל.[6]
הטרדת עדים וחרם חברתי
במספר רב של מקרים, אדם שהתלונן על פגיעה מינית חווה הטרדת עדים וחרם חברתי. הקורבנות, משפחותיהם ועורכי הדין המעורבים קיבלו איומים אלימים, הוגשו נגדם תלונות שווא על התעללות בילדים, ביטלו אישורי כשרות שניתנו לעסקיהם ואיימו לפנותם מביתם. הופעל עליהם לחץ רב והם אף קיבלו הצעות שוחד כדי לא לשתף פעולה עם החוקרים. במקרים רבים חולקו פליירים המכפישים את המתלוננים.
תופעה נפוצה היא חרם חברתי של רבנים נגד המתלוננים: נאסר על מתפללים לשוחח איתם, וילדיהם עברו התעללויות וחרם בבית הספר.
רוב המקרים שדווחו למשטרה נסגרו ללא כתב אישום. נמצא שברוב המקרים המתלוננים הסכימו לעסקת טיעון תמורת תשלום, מכיוון שחששו מתגובת הקהילה. תובע משטרתי אמר שהאיומים בקהילה החרדית "מפחידים יותר מכל דבר אחר שאי פעם ראיתי, כולל פשעים של המאפיה ומקרים של שחיתות בתוך המשטרה."
תביעות משפטיות ותמיכה בקורבנות
החל משנת 2009 מופעלת בקהילה החרדית בברוקלין תוכנית בשם "קול צדק" המעודדת חרדים לשתף פעולה עם גורמי אכיפת החוק. במסגרת זו בוצע הטיפול בתלונות נגד מדריך נוער בשם נחמיה ווברמן, מחסידות סאטמר, שהורשע ב-10 בדצמבר 2012 בהתעללות מינית בילדה בת 12, ונידון ל -103 שנות מאסר[7][8]
בתוכנית זו לא מתפרסמים שמות הנאשמים או המורשעים, צעד עליו נמתחה ביקורת. כמו כן היה מקרה בו נער בן 16 התלונן על פגיעה מינית מידי חזן, אך זה התלונן כי ניסו לסחוט אותו ובסופו של דבר התיק נסגר בגלל ליקויים טכניים.
קיימות מספר יוזמות בקהילה לעידוד תלונות ולתמיכה בקורבנות. לדוגמה, הרב נחום רוזנברג מישיבת "תורה ויראה" הקים מוקד חירום טלפוני לטיפול בתלונות ולהעלאת המודעות לנושא פגיעות מיניות בקהילה. בתגובה לפעילותו הוא הותקף פיזית, חולקו בשכונתו פליירים המתארים אותו כנחש, וקבוצה בת 32 רבנים מחסידות סאטמר הודיעה כי יש להחרימו.
רב חב"ד בשם יוסף יצחק ג'ייקובסון, ממונסי, התייחס מספר פעמים לתופעה והעלה את המודעות אליה.
מקרים בולטים
בשנת 2002 הורשע הרב יחיאל בראונר בהתעללות מינית בילד בן 15. נגזרו עליו 11 שנות מאסר על תנאי, והוא חויב להשתתף בתוכנית לשיקום עברייני מין.
בשנת 2008 רב בישיבה בברוקלין בשם יהודה יואל קולקו הודה באשמה לאחר שהואשם בהתעללות מינית בשני תלמידי כיתה א'. קולקו הואשם במקרים נוספים בשנות ה-80 אך חמק מעונש. הוא נתבע בשנת 2006 על אחד המקרים הללו, אך בית המשפט קבע שעל המקרה חלה התיישנות.
בשנת 2009 הורשע יונה וויינברג, מורה לבר מצווה ועובד סוציאלי מפלטבוש, בהטרדה מינית של שני נערים מתחת לגיל 14. הוא נידון ל-13 חודשי מאסר בפועל. בזמן המשפט היה האולם מלא בתומכי ויינברג שטענו שהוא חף מפשע. המתלוננים נגדו הודחו מבתי הספר בהם למדו וממחנות הקיץ של הקהילה, ב-2014 עלה ויינברג לישראל והחליט להשתכן בשכונת הר נוף שבירושלים[9].
בשנת 2009 הורשע הרב ישראל ויינגרטן בבית משפט בברוקלין באונס בתו מאז שהייתה בת תשע[10].
בשנת 2011 התלונן ילד בן 11 מברוקלין על הטרדה מינית, ובני משפחתו קיבלו מסרונים מאיימים בהם נדרשו לסגור את התיק.
פעיל בקהילה בשם צבי גליק חשף בשנת 2011 מקרה בו גבר בן 30 הטריד מינית ילד בן 14 במקווה. מקרה זה לא דווח למשטרה, אלא טופל על ידי רב. הרב אילץ את הילד להתנצל בפני המטריד על כך שהוא "פיתה" אותו. שנה לאחר מכן התלוננו נערים נוספים כי הוטרדו מינית במקווה בברוקלין.
בשנת 2012 פרל אנגלמן, חברת חסידות סאטמר בת 64, הפכה לפעילה נגד פגיעות מיניות לאחר שבנה סיפר לה כי בהיותו ילד הוא הוטרד מינית על ידי רב בישיבה בה למד. על פי חוקי ניו יורק, חלה התיישנות על המקרה ולא ניתן להגיש בגינו תלונה.
בשנת 2012 נידון רב חב"ד משה קלר לשלוש שנות מאסר על תנאי בגין הטרדה מינית של נער בן 15.
הרב היישי נוסבאום, שהתגורר בניו יורק בשנות ה-80, הואשם בהטרדה מינית של ילדים אך לא נדון למאסר. לאחר מכן עבר לטורונטו, ובשנת 2014, בגיל 73, הורשע במספר מקרים מהעבר. הוא נכלא, אך שוחרר כעבור זמן קצר.
בשנת 2012 הואשם נחמיה ווברמן, חסיד סאטמר בן 53, בהתעללות מינית בבת 12, אחת מתלמידותיו, במשך מספר שנים. ווברמן נחשב לדמות מכובדת בקהילה, ורבים התקשו להאמין לטענות נגדו. כתוצאה מכך, הנערה הטרדה ובויישה בפומבי, ומשפחתה וחברותיה קיבלו איומים. אחד מתומכי ווברמן הציע למשפחה כסף כדי לעלות לישראל ולהימנע ממתן עדות. ווברמן הורשע בכל 59 סעיפי כתב האישום וקיבל מאסר של 103 שנה. לאחר מכן בויישה והוחרמה משפחת הקורבן, הם גורשו מבית הכנסת בזמן הימים הנוראים, ואלמוני השליך ביצים על החנות שבבעלותם.[11][12]
בשנת 2012, אישה מקריית יואל טענה כי בנה בן ה-14 הוטרד על ידי גבר בבית ספר של חסידות ויז'ניץ. לאחר שהתלוננה התקשר אליה רב וניסה לשכנע אותה לבטל את התלונה. לאחר מכן גורש הנער מבית הספר, וצוות בית הספר איים על האם שהם יעלילו עליה שהיא מתעללת בילדים.
בשנת 2012 נעצר אדם בשם מאיר דסקלוביץ, בן 27, שפגע מינית בילדים במקווה. הוא נדון למאסר, ושוחרר בשנת 2017. אביו של אחד הילדים שהתלונן קיבל בטלפון איומים וקללות.
בשנת 2012 נעצר עמנואל יגוטקין, שהיה מנהל ישיבה תיכונית בברוקלין, והואשם ב-75 מקרים של התעללות מינית בשלושה אחים קטינים בתקופה של כעשר שנים. ב-7 בפברואר 2013 נגזרו עליו 55 שנות מאסר.
בשנת 2013 פרסמה התביעה המחוזית בברוקלין את שמותיהם של 45 גברים ואישה אחת שהורשעו בשורת תקיפות מיניות בקהילה החרדית. הרשימה פורסמה גם באתר העיתון "ניו יורק פוסט".[5][13]
חוק נפגעי תקיפה מינית בילדים (2019)
על פי חוקי ניו יורק עד שנת 2019 חלה התיישנות על מקרי פגיעה מינית בילדים כאשר הקורבן הגיע לגיל 23 (או 21 במקרים שבהם נתבע מוסד חינוכי). באפריל 2019 נחקק בניו יורק "חוק נפגעי תקיפה מינית בילדים" (Child Victims Act). החוק האריך את תקופת ההתיישנות לתביעות אזרחיות ותלונות במשטרה, ובנוסף לכך הוקצה "חלון זמן" של שנה אחת, מאוגוסט 2019 עד אוגוסט 2020, בו ניתן להגיש תלונה ללא כל קשר לגילו הנוכחי של המתלונן. חוק זה מאפשר לטפל במקרים של חשדות לתקיפה מינית שאירעו לפני שנים רבות. האדם שהתלונן נגד יהודה יואל קולקו בשנת 2006 הגיש שוב את תלונתו, במסגרת החוק החדש.[14]
קישורים חיצוניים
- Secrets and Lies: Sexual abuse in the world of Orthodox Judaism, באתר הארפרז, אוקטובר 2019 (באנגלית)
הערות שוליים
- Ultra-Orthodox Jews Shun Their Own for Reporting Child Sexual Abuse, בארכיון הניו יורק טיימס, 9 במאי 2012 (באנגלית).
- Twice Silenced: The Underreporting of Child Sexual Abuse in Orthodox Jewish Communities, 17 ביולי 2017 (באנגלית).
- Robert Kolker, On the Rabbi's Knee – Do the Orthodox Jews have a Catholic-priest problem?, מאמר במגזין ניו יורק, 15 במאי 2006 (באנגלית).
- Administrator, Letter From Haredi 'Gadol' Rabbi Chaim Pinchos Scheinberg Says Notorious Pedophile Innocent, 21 במרץ 2012 (באנגלית).
- ynet, ברוקלין: פורסמו שמות מתעללים בילדים חרדים, באתר ynet, 22 ביולי 2013.
- The Outcast, באתר הניו יורקר (באנגלית).
- אי-פי, 103 שנות מאסר לחסיד סאטמר מניו יורק שהתעלל מינית בקטינה במשך שלוש שנים, באתר הארץ, 22 בינואר 2013