ניצחתי את חברת פרטנר בתביעת ספאם, אבל גוגל הם הבעיה

יום אחד פתחתי תיבת דואר חדשה בג'ימייל עבור "לא רלוונטי", לא פרסמתי את הכתובת בשום מקום ותוך שעה תיבת הדואר התחילה להתמלא בפרסומות ספאם.

הפרסומות עברו על כל הסעיפים של חוק הספאם הישראלי:

• החברות לא ביקשו (ולא קיבלו) ממני רשות לקבל ממנה פרסומות.
• בכותרת הפרסומות לא מופיעה המילה פרסומת.
• בפרסומות אין אפשרות לבקש להודיע על סירוב לקבל את הפרסומת ולא קיים קישור להסרה. גם אין כתובת אימייל שאליה אפשר לשלוח בקשת הסרה.

מחברת פרטנר קיבלתי חמש פרסומות בתוך שלוש שעות, אז הגשתי תביעה נגדם בבית הדין לתביעות קטנות.

 

 

 

לי לא היה ספק שהם אשמים אבל הם עשו מאמץ כן להתגונן.

הם טענו שאני יכול לשלוט בפרסומות שאני מקבל תוך כדי שהם מבלבלים בין פרסומות באנרים באתרים ואימיילים עם פרסומת.

הם טענו שזה לא הם אלא גוגל כי זו הכתובת שממנה נשלחה הפרסומת.

הטענה הכי פחות מגוכחת שלהם היתה הסתמכות על פסק דין של בית המשפט העליון (רע"א 2059/16) בעניין משלוח דואר זבל, שבו נקבע שאם המזמינים (המפרסמים) לא ידעו או נתנו רשות לקבלן (השולח) לעבור על החוק, הם פטורים מאחריות למעשיו של הקבלן. זאת על סמך סעיף 15 לפקודת הנזיקין כי המזמין אינו חב על עוולה הצומחת ממעשיו של הקבלן.

פרטנר לא לקחו בחשבון שאני מידען ומצאתי פסק דין נוסף של בית המשפט העליון (רע"א 1326/18) שניתן ארבע שנים לאחר מכן, שבו בית המשפט הפך את הפסיקה הקודמת, בדיוק באותו נושא ובדיוק מול אותן הטענות.

בסעיף 21 בפסק הדין נכתב:

החריגים לפטור שניתן למי שמתקשר בחוזה עם קבלן עצמאי מבוססים על "אשמו" של המזמין ביחס למעשה שגרם לפגיעה או לנזק – ומטבע הדברים אשם זה משתנה ממקרה למקרה ותלוי באופי הפעילות שעל הפרק וטיב מערכת היחסים שבין הצדדים. בענייננו, עסקינן בהתקשרות בין חברות מסחריות ושותפוּת שמקשרת בין גורמים שונים שמספקים שירותי פרסום ושיווק – שכל תכליתה הרחבת מעגל הלקוחות של אותן חברות. בנסיבות אלה, נקבע כי יש לפרש את הפטור שבסעיף 15 לפקודת הנזיקין על דרך הצמצום [הדגשה שלי – ח.כ.]; והמשמעות היא שבמקרים מתאימים ניתן להסתפק בהסכמה שבשתיקה למשלוח ספאם לצורך התקיימות החריג שבסעיף 15 (3) לפקודה, ואין הכרח להוכיח "הרשאה או אשרור" מפורשים. בהקשר זה הודגש כי הסכמה שבשתיקה נלמדת ממודעות המזמין לכך שיישלח ספאם מטעמו, כאשר גם עצימת עיניים כלפי אפשרות זו היא בגדר ידיעה. נמצאנו למדים, כי מקום שבו יוכח שמזמין היה מודע לכך שהקבלן שעימו התקשר לצורך מתן שירותי שיווק ופרסום פועל בניגוד להוראות סעיף 30 א לחוק התקשורת ולא ניסה למנוע זאת, לרבות אם "רק" עצם את עיניו – יראו במזמין כמי שהרשה או אישרר את מעשיו המזיקים של הקבלן והוא לא יוכל ליהנות עוד מן ההגנה שבסעיף 15 לפקודת הנזיקין. מסקנה זו מתבקשת לנוכח התכליות של סעיף 30 א לחוק התקשורת, בראשן השאיפה למגר את התופעה הפסולה של הפצה המונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות ומכבידות, ויש בה כדי ליתן מענה לחשש שגורמים מסחריים ינצלו לרעה את "דרישת השיגור" על מנת לעקוף את האיסור על משלוח ספאם. [הדגשה שלי – ח.כ.]

בדיון בבית המשפט אני טענתי שאין שום הסבר הגיוני לכך שחברת גוגל תשלח מיוזמתה פרסומות של פרטנר. הנציג של חברת פרטנר טען שאני צריך להביא הוכחה לכך שהם שלחו את הפרסומות, ומכיוון שלא הבאתי כזו, אני צריך לתבוע את גוגל ולא אותם.

אני הייתי כל כך בטוח בעצמי (וגם לא התייעצתי עם עורך דין לפני הדיון) כי הייתי יכול להביא את התיקון לחוק הספאם שבו נאמר:

"מפרסם" – מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו

אם הייתי מציג את הטיעון הזה, פסק הדין היה יכול להינתן בו במקום, אבל אני לא, אז השופטת לקחה לעצמה עוד יום לחשוב והיום נתנה פסק דין שבו היא קובעת שחברת פרטנר שלחה את הפרסומות וחייבה אותם לשלם לי 1,250 ש"ח.

בהתאם לפסיקה מאוחרת לזו שהוצגה ע"י הנתבעת בכתב הגנתה, ובניגוד לקבוע בה, על-אף שגוגל היא ששלחה את ההודעות אל התובע, בפועל האחריות רובצת לפתחה של הנתבעת. (ת"ק 62991-09-23 בפני ריבי לב אוחיון, רשמת בכירה.)

אבל פרטנר הם לא הבעיה, אלא גוגל

חברת גוגל נותנת שירותים לחברות ישראליות באופן שגורם להן לעבור על החוק.

לחברת גוגל לא אכפת מהחוק הישראלי והיא חושבת שהיא מעל לחוק הישראלי.

כבר בתביעה שלי כתבתי שאם תטען חברת פרטנר שגוגל היא חברה זרה, אני מפנה לפס"ד של בית המשפט העליון (רע"א 8160/20) שבו נקבע שגוגל חייבת לעמוד בחוק הישראלי ולא החוק של מדינת קליפורניה. במקרה הזה, בעניין ניסוח הסכם מדיניות הפרטיות ותנאי השירות.

השאלה היא האם יש אפשרות משפטית לתבוע את גוגל כמי שנותנת שירותים לחברות ישראליות באופן מפר חוק. תביעה כזו עשויה לנקות את תיבות הדואר שלנו.

אני לא משפטן ולא יכול ליזום תביעה כזו, אבל הבנאדם יכול לחלום.

עדכון: הגיעו אלי תגובות מעובדי גוגל שהם לא שולחים אימיילים כאלה. מוזמנותים לצפות בקובץ המקור של האימייל כדי למצוא רמזים שלא גוגל שלחו.