פורסם לראשונה ב 4 בנובמבר 2010 בבלוג "הסיפור האמיתי והמזעזע של" במסגרת הפרויקט "כך הרסה הספרות את חיי" אנחנו אוהבים את הספרים שלנו. אנחנו אוהבים את הרעיונות שבספרים שלנו. אנחנו אוהבים את הרגשות שהספרים שלנו מעוררים בנו. אנחנו אוהבים את הנחמה שבקריאה חוזרת בספרים אהובים. התבוננות בספרים שעל המדפים בבית שלנו, ליד המיטה, בסלון, בשירותים… Read More »
זיו פוגטש צייץ: מילה אחת – כרום. שמעתי שהשועלאש משנים את השם לדוֹדוֹ ההצהרה הזאת ביעסה אותי כי היא נגעה בהרגשה שלי שאולי באמת הגיע הזמן להיפרד מדפדפן הקוד הפתוח האהוב עלי ולעבור לדפדפן של הקונגלומרט הרע (גוגל, לא מיקרוסופט). לפני שאני מחליף דפדפן בגלל ציוץ, בדקתי. אלה הסטטיסטיקות של הדפדפנים שבהם השתמשו הגולשים לאתר… Read More »
היום כותב גדעון לוי במוסף הארץ אורה נמיר אוהבת לספר את זה ככה: היא היתה פעילה מרכזית במחנה רבין, ואני הייתי עוזרו של פרס, ובכל זאת פרחה בינינות הידידות, שלא לומר האהבה, ליה הקופה בסופרמרקט השכונתי. רק שם, בתור ל"יש-כרטיס-מועדון?", כך היא מספרת… רגע רגע רגע! גדעון לוי היה עוזרו של פרס עד לשנת 1982.… Read More »
צרור המפתחות שלי שהיו עליו שני דיסק-און-קי. מפתחות אפשר לשחזר אבל אני חושש בגלל המידע על הדיסק-און-קי. אין לי מחשב נייד והדיסק-און-קי משמש לי "מחסן מידע" עבור כל הפעילות הדיגיטאלית שלי. עכשיו יש כמה אפשרויות 1. אני אמצא את הצרור – ואז אין בעיה, חוץ מהצער מהאובדן והטירחה 2. הצרור לא יימצא לעולם – לא… Read More »
בסוף מגרש החניה של מוזיאון המדע, ליד הצפרדע של האשפה, מוצב כלוב למיחזור מכשירי אלקטרוניקה. הכלוב הוצב על ידי חברת סנונית מיחזור, חברה שכנראה פשטה את הרגל. אנשים זורקים את המכשירים שלהם אבל בשנתיים האחרונות אני לא זוכר שרוקנו אותו. אם תסתכלו טוב בתמונה תראו שהכלוב מלא עד מחציתו בקלטות וידאו ודיסקים. מה קורה לכל… Read More »
קיבלתי היום אימייל מפרוייקט "פעולה אחת ביום" שבו הם מודיעים לי שהפעולה הבאה שלהם היא למען הכפר בית סוריכּ. ההודעה הזאת עשתה לי קווץ' בלב. ב 2004 הוזמנתי להשתתף בהפגנה בבית סוריכ. הבאתי את העפיפונים שלי. היתה רוח חזקה. העפתי את העפיפון שבתמונה ואז הוא נפל לקרקע מאחורי אחת הטראסות. משכתי את החוט אלי ולא… Read More »
אתמול השתתפתי באירוע עפיפונים בקיבוץ כפר רופין שבעמק בית שאן. בבוקר בנו עפיפונים ואחה"צ העיפו. בבוקר היה כיף ואחה"צ היתה רוח חזקה וכמעט שלא עפו העפיפונים שנבנו בבוקר אבל זה לא מה שחשוב. עומר, זה שהזמין אותי, סיפר לי שכשהוא היה ילד אבא שלו והוא היו בונים עפיפונים ממקלות ונייר ומעיפים אותם והיום כמעט אף… Read More »
(הפוסט הזה מכיל כמה הנחות יסוד והרבה שאלות שאין לי עליהן תשובות טובות. בסוף הפוסט רשימת אתרים לקריאת רשות.) ככל שעובר הזמן, יש לי תחושה שהמצב נהיה יותר גרוע. גורמים לכך קריאה באתרים, קריאה בבלוגים של חברים שלי, קריאה באתרי החדשות ועוד. האם התחושה שלי נובעת מכך שיותר אנשים כותבים ברשת? האם בגלל שקל יותר… Read More »
יום שישי בלילה בחוף הכינרת. חם. מאד. האוויר לא זז מילימטר. לכולם קשה להירדם. בשעה עשר בערך מתחילה להישמע מוזיקה רועשת. יותר מהרגיל בחוף. כמו ממערכת הגברה רצינית. מהכרותי עם ההתנהגות בחוף אני יודע שאין לי סיכוי שיחלישו. בשעה אחת עשרה אני מחליט לנסות והולך לעבר הקול. שולחנות ערוכים, תאורה ומערכת הגברה. במרכז מפזזות במעגל… Read More »
קיבלתי מחברה עפיפון בצורת ספינה מהודו שהיה בבית שלהם הרבה שנים כקישוט. אף פעם לא ניסו להעיף אותו. היום הכנתי אותו לתעופה והעפתי אותו. אני חושב שזאת לא הפעם הראשונה בקיומו שהוא עף כי זה הוא עפיפון עשוי ביד ובטח בדקו אותו לפני המכירה. אחרי שהעפתי אותו וקיפלתי אותו עלו במוחי פליאה ומחשבה. זה הוא… Read More »